אדם חכם ונפלא בשם חנון אמר לי פעם שהמילה מזל היא בעצם ראשי תיבות המבטאים את היכולת להיות במקום הנכון, בזמן הנכון, ולהגיד או לעשות את הדבר הנכון (מקום, זמן, לשון).
באולימפיאדת החורף לפני 20 שנה התרחש כנראה אחד האירועים המזוהים ביותר עם המילה מזל. כל כך מזוהים ששמו של הבחור שעליו נספר הפך לשם פועל באוסטרליה, מילה נרדפת למזל. סטיבן ברדבורי.
את הסיפור הכרתי דרך הספר הנפלא של שרון דוידוביץ׳ ״סיפור אולימפי״ שכולל 50 סיפורים מדהימים, מצחיקים, מרגשים עד דמעות בתולדות האולימפיאדות.
אני כמובן אתרכז בחיבור הארגוני אבל הספר הזה הוא המלצה חמה לכל מי שאוהב ספורט, סיפורים והיסטוריה (ולא רק).
עד כמה מזל הוא מרכיב חשוב בהצלחה של בודדים או של ארגונים?
אנחנו נוטים ורוצים להאמין שעבודה קשה, התמדה, ״גריט״, תכונות אישיות מסויימות, אולי אפילו תואר כזה או אחר או שרות ביחידה צבאית מנבאים הצלחה ויביאו אותנו לשם.
וזה נכון בהרבה מהמקרים. אנג׳לה דווקוורת׳ לא טועה כמובן וגם אם חוק 10,000 השעות אינו מדוייק התמדה תשפר משמעותית את הסיכויים להצליח.
אבל, יש גם אלמנט של מזל בכל הצלחה.
הסיפור של ברדבורי
סטיבן ברדבורי, ובאמת שאני ממליץ לקרוא את הסיפור המלא, היה ספורטאי חסר מזל לפני 2002. חוסר המזל בא לידי ביטוי בכך באולימפיאדה אחת נדחף מחוץ למרוץ ובאחרת הרעלת קיבה יום לפני המשחקים חרבה לו את הסיכוי למדליה.
לאולימפיאדה של 2002 הוא מגיע בגיל 29 ועם ידיעה שהסיכוי למדליה הוא קלוש עד בלתי אפשרי. ברבע הגמר הוא סיים שלישי אבל פסילה של המחליק שהגיע לפניו נתנה לו כרטיס לחצי הגמר. בחצי הגמר התוכנית של ברדבורי כבר הייתה ברורה, לחכות מאחורה ולקוות לטוב. שני מחליקים נפלו ואחד נוסף נפסל, התוכנית עבדה. המאמנת של ברודברי הציעה שגם בגמר הוא ינקוט באותה גישה. להמתין לטעות ולקוות לטוב. וכך היה. ברודברי שגם ככה היה מחליק איטי מהארבעה האחרים חיכה וחיכה. ובסיבוב האחרון הבלתי יאומן קרה. ממש בפניה האחרונה אחד המחליקים מעד והפיל את השניים שהיו צמודים אליו. המחליק הרביעי לא הצליח להתחמק ונפל גם הוא. וככה, סטיבן שלנו חצה את קו הגמר באחת ההפתעות הכי גדולות בתולדות האולימפיאדה.
אבל מזל, כמו ששרון כותב הוא ״הכנה שפוגשת הזדמנות״. ואני אוסיף את הציטוט הידוע של תומאס ג'פרסון ״אני מאמין גדול במזל, ככל שאני עובד קשה יותר, כך יש לי יותר מזל״. ברודברי זכה במזל אבל ההזדמנות פגשה הכנה של מעל 20 שנה, אימונים, פציעות, דבקות במטרה וכנראה גם רוח ספורטיבית חיובית.
יש אנשים שמייחסים הצלחה למזל וכישלון לחוסר היכולת שלהם. זאת גרסה פולנית של תסמונת המתחזה. יש אחרים שמייחסים כישלון למזל רע והצלחה להשקעה וליכולת שלהם. הם בלתי נסבלים. האמת היא מורכבת ויש אלמנט של מזל בכל הצלחה כנראה. זה נכון לאנשים מצליחים מאוד כמו סטיב ג׳ובס וביל גייטס שהיו מאוד מוכשרים כנראה אבל גם נולדו וגדלו לתוך תקופת המחשב האישי בתזמון מדהים כדי לנצל אותה. זה נכון גם לגבי אחד הכוכבים העולים בליגת האן.בי.אי, ג׳ה מוראנט שהתגלה ע״י מאמן שחיפש לקנות בקבוק שתייה ונכנס לאולם הספורט הלא הנכון.
יש משהו, לטעמי, ראוי וצנוע בלהכיר שחלק מההצלחות שלנו מקורן במזל. ואם ההזדמנות היא מזל אז ההכנה כבר תלויה בנו. לטעמי ההכנה היא היכולת להתנסות בדברים חדשים, להשקיע ברוחב ולא רק בעומק ולא להתחשבן כל רגע האם הדבר אותו אנחנו עושים משתלם לטווח הארוך. זה נכון לגבי קורס או ספר שחשבתם לקרוא וזה נכון לגבי עזרה לקולגה. זאת ההכנה, אולי היא תפגוש הזדמנות.
