רוקי בלבואה, פוסטרים וגעגועים לשנות השמונים

השבוע לפני 35 שנים, בשנת 1985, יצא לאקרנים רוקי 4.

עכשיו, אני גדלתי בבית עם שני אחים ילידי שנות ה-70 ולכן פוסטרים תלויים על הקירות היו חלק מהנוף (המביך) של שנות ילדותי. בין סמנתה פוקס לג׳ורג׳ מייקל היה מקום של כבוד לפוסטר של סילבסטר סטאלון מרוקי 4. (תמונה מצורפת)

האם הטור הזה הולך להיות הדבר הרציני והמקצועי ביותר שכתבתי אי-פעם? כנראה שלא. האם יש כאן רומנטיזציה לסרט שהוא בעצם קטעי מונטאז׳ מעולים שמחוברים בקטעי משחק גרועים? אולי.

אבל הנה כמה שיעורים שאפשר ללמוד מרוקי בלבואה.

1. אמונה במוצר. תאמינו או לא, אבל סילבסטר סטאלון כתב בעצמו את התסריט לסרט רוקי. האולפנים, שאהבו את התסריט, רצו לתת את התפקיד הראשי לברט ריינולדס או ריאן אוניל. עד כמה הם לא רצו לתת לו את התפקיד? הם היו מוכנים לשלם לו 350 אלף דולר כדי שלא ישחק. בסוף הוא קיבל 35 אלף על אותו התסריט מכיוון שהתעקש לשחק בתפקיד רוקי. אני מניח שיש הרבה סיפורים מקבילים כמו על חברת התקליטים שדחתה את הביטלס ומי אמר לא לסטיב ג׳ובס. הרעיון ברור, אם יש לכם מוצר שאתם מאמינים בו (גם אם המוצר הוא אתם) כדאי לדחוף להזדמנות להציג אותו גם אם זה אומר לעבור לעבודה בשכר יותר נמוך או לקחת סיכונים (עד גבול מסוים).

2. היכולת להשתנות. אחרי שרוקי זוכה באליפות (בסיום רוקי 2) הוא מתחרה מול יריב חדש (מיסטר טי). הוא לא יכול להביס אותו באותם כלים שעזרו לו להגיע לפסגה. הוא צריך להמציא את עצמו מחדש (ולמזלנו הוא עושה זאת לצלילי השיר Eye of the Tiger השיר שכולנו שמענו בווקמן כשהתאמנו ליום סיירות). אנחנו חיים בעולם שבו הידע שאנחנו יוצאים איתו מהתיכון לא רלוונטי והידע שלומדים בתואר הוא לפעמים עם תאריך תפוגה קצר יותר מכמה ממוצרי המזון שאנחנו קונים בסופר. היכולת ללמוד והפתיחות להשתנות הן קריטיות להצלחה.

3. ללמוד מהיריבים שלך. אחד המושגים החביבים עליי הוא PFE או NIH (Proudly found elsewhere או Not invented here). לא הכל חייבים להמציא לבד. יש יכולות ודברים נהדרים שאנשים אחרים מפתחים ואפשר ללמוד מהם ולהשתפר. זה מה שרוקי עושה. הוא מצרף את אפולו קריד (האלוף אותו הוא מנצח בסוף רוקי 2) לצוות האימון שלו כדי ללמוד שיטות חדשות ולזכות מחדש באליפות (ספוילר).

4. לדעת מתי להפסיק . יש פה שיעור כפול. אפולו קריד חוזר בתחילת רוקי 4 להתחרות מול דראגו (המתאגרף הרוסי – בכל זאת, אמצע שנות ה-80 ומלחמה קרה וזה) בקרב ראווה. הוא לא מבין שאצל המתאגרף הרוסי אין משחקי ידידות והוא עולה לא מוכן. דראגו הורג את קריד בקרב (מילולית – הוא ממש מת) וכמו אפולו קריד גם סדרת הסרטים של רוקי המשיכה לעוד 2 סרטים מיותרים לגמרי שלא הוסיפו כבוד לסדרת המופת הזאת. לפעמים צריך לדעת מתי להפסיק. לעבור תפקיד, לעזוב עבודה או להודות בכישלון. עלות שקועה (Sunk cost) מתארת מצב שבו כבר השקענו משאבים במשהו ולמרות שהוא הולך להיכשל אנחנו ממשיכים כי קשה לנו לשחרר. לפעמים צריך לספוג הפסד קטן כדי להימנע מהפסד גדול. עובדה משעשעת – דולף לונדגרן שמשחק את דראגו היה בדרך לדוקטורט בכימיה בMIT כששכנעו אותו לעבור לעבוד כשחקן בניו יורק בתחילת שנות השמונים.

כל הסרטים מלאים ציטוטים מבריקים (על גבול השירה המודרנית) אבל אני אבחר באחד:

 

דיבור זבל

למרות מבנה הגוף הלא אתלטי בעליל שלי (תודה אבא ואמא על גנטיקה משובחת), מעולם לא היה חסר לי אויר כדי לדבר במשחקי כדורסל. יש יאמרו (וחלק מהקוראים הם עדים יד ראשונה) שלא הייתי סותם את הפה אף פעם. 

כילד שגדל בשנות התשעים וראה את צ׳רלס ברקלי, לארי בירד, רג׳י מילר ומייקל ג׳ורדן הייתה לי חיבה אדירה לשחקנים שלא רק שיחקו את המשחק בצד הספורטיבי שלו, אלא גם השקיעו הרבה בצד הפסיכולוגי. 

מייקל ג׳ורדן כמובן לקח את זה רחוק, רחוק מידי, אבל לארי בירד היה כנראה הדברן האולטימטיבי שראה הספורט. האינטרנט מלא בסיפורים נהדרים עליו כמו הפעם שהגיע לתחרות השלשות (תחרות קליעות שנערכת בסוף שבוע האול-סטרס כל שנה) ובזמן שכל המתחרים התחממו רק לארי לא נגע בכדור ופשוט עבר בין השחקנים והביט בכל אחד מהם. בסופו של דבר לאחד מהם נמאס והוא שאל את לארי מה הוא עושה? התשובה ״כלום, אני רק בודק מי מכם הולך לסיים שני״. לארי ניצח.

טראש-טוק (דיבור מלוכלך, הקנטות, ״ירידות״) הוא חלק בלתי נפרד מהספורט. כל ספורט (למרות שקשה לי לדמיין כזה באופניים או סקי). הרעיון הוא ״לשחק עם הראש״ של היריב, להסיח את דעתו ולגרום לו לטעויות מנטאליות. אבל האם יש מקבילה כזאת בארגונים? ובכן... כן. 

בשנת 2000, כשחברת התעופה בריטיש אירוויס לקחה על עצמה לממן את בנית הלונדון איי (הגלגל ענק בלונדון – חוויה מיותרת) חברת הבנייה נתקלה בקשיים הנדסיים להעמיד את הגלגל. מנכ״ל וירג׳ין אטלנטיק, ריצ׳רד ברנסון, מיד שלח מסוק לעבור מעל לונדון עם שלט ״ BA can’t get it up״. לא בדיוק הנימוס הבריטי שהייתם מצפים.

דוגמא נוספת היא מנכ״ל ג׳נרל מוטורס שהכריז על מכונית חדשה שתתחרה בסדרה C  של חברת מרצדס ואמר ש״היא נקראת סדרה C כי היא די בינונית״.

ניסויים שבדקו את השפעת התופעה מצאו כמה ממצאים לא באמת מפתיעים - כשאנשים נתקלים בטראש טוק הם יותר תחרותיים, בעלי מוטיבציה ויצרניים יותר.

מצד שני, היצירתיות פוחתת, הסחות הדעת גוברות והסיכוי לפעולות לא אתיות עולה גם כן. 

כמנהלים חשוב לדעת שבעוד שדיבור שכזה מעלה את הביצועים של היריב, כאשר הוא נעשה בתוך הצוות הוא מוריד ביצועים. האם כדאי להשתמש בטראש טוק למול יריב? אולי, אם תרצו להסיח את דעתם מהמטרה או לחבר את הצוות שלכם סביב אויב משותף. בכל אופן זאת טקטיקה מסוכנת.

ארגונים יותר קטנים משתמשים לעיתים בטראש-טוק כדי להציק לגדולים ולייצר רעש. סודה-סטרים עשו מספר מהלכים גאוניים (בעיניי) כשהציבו פחי מחזור מלאים בקבוקים ריקים של קולה ופפסי כדי להדגיש את ההשפעה החיובית של המוצר שלהם על הסביבה לעומת קוקה קולה ופפסי הענקיות. 

שורה תחתונה? קשה לי להאמין שאנחנו חיים בעולם שבו טראש-טוק ייתפס שמשהו שארגונים מוכנים לחיות איתו, פנימה והחוצה.