היום, 20/4/2020, עולה סדרת הדוקו “the last dance” לאוויר.
הרבה זמן לא התרגשתי ככה מסדרת טלוייזיה אבל בסופו של דבר מדובר בעשרה פרקים על העונה האחרונה של השיקאגו בולס של מייקל ג׳ורדן.
למה זה מרגש אותי כל כך? נכון אומרים שהטעם המוזיקלי שלך בעצם נקבע בין גיל 15-25 וזאת התקופה שמעצבת אותך? אז ככה כדורסל בשבילי וספציפית שיקאגו של אותה תקופה.
הייתי מספיק בוגר כדי לצרוך תוכן באנגלית ומספיק צעיר כדי להתעורר כל יום בארבע לפנות בוקר לראות משחקים.
אחד הסיפורים הראשונים על מייקל ג׳ורדן מתרחש ערב דראפט 1984.
דראפט הוא כאמור התהליך בו קבוצות הNBA בוחרות שחקנים חדשים, בדרך כלל מהמכללות (או מהעולם) שיצטרפו לקבוצות בשנה הבאה.
סדר הבחירה של הקבוצות היה:
1. יוסטון
2. פורטלנד
3. שיקאגו
מהתחלה היה ברור שיוסטון יבחרו בהאקים אולאג׳ואן, סנטר ניגרי ממכללת יוסטון שלימים יהיה אלוף NBA ויבחר לשחקן המצטיין של הליגה. בחירה לגיטימית, בטוחה וגם כזאת שהוכיחה את עצמה. לפורטלנד הייתה הבחירה השנייה. שנה קודם הם בחרו את קלייד דרקסלר שגם הוא לימים יזכה באליפות ויבחר להיכל התהילה של הליגה (בצורה אירונית, את האליפות הוא ישיג במדי יוסטון). דרקסלר משחק באותה עמדה כמו מייקל ג׳ורדן ונחשב לשחקן מצויין.
מאמן פורטלנד, ג׳ק רמזי, התקשר להתייעץ עם בובי נייט, מאמן נבחרת ארה״ב שאימן את מייקל באולימפיאדת לוס אנג׳לס 1984, והציג בפניו את הדילמה הבאה - האם לבחור במייקל או בשחקן בעמדה אחרת אשר הייתה חסרה לפורטלנד. לבובי נייט הייתה תשובה מאוד פשוטה ״אין שאלה, תבחר במייקל״. ג׳ק רמזי הקשה ״יש לנו את קלייד (דרקסלר) בתפקיד הזה. חסר לנו סנטר (שחקן גבוה)״. התגובה של בובי נייט ״אז תשים את מייקל בעמדת הסנטר״.
מייקל ג׳ורדן היה טאלנט מהסוג שאפשר לראות כנראה רק בספורט. שחקן/עובד שנותן תפוקה מהיום הראשון. תחשבו כמה זה נדיר לראות מישהו לא רק נותן ביצועים מעולים מיומו הראשון בעבודה, אלא נותן את הביצועים הכי טובים בחברה מהיום הראשון.
בעולם העבודה אוהבים לדבר על התאמה תרבותית ותאימות לצוות. אבל האם יש כישרון אשר מוצדק בשבילו לשנות מבנה ארגוני? היררכית דיווח? האם יש מישהו שעבורו שווה לעשות שינוי שכזה?
בואו נתחיל מהמציאות – פורטלנד בחרו בסאם בואי. שחקן גבוה ומועד לפציעות שנתן 2-3 עונות סבירות ולא מעבר. עד היום הוא נחשב לבחירה הגרועה ביותר. כמה גרועה? שנתיים אח״כ בוסטון יבחרו את לן ביאס בבחירה מס׳ 2 ויומיים אחרי הדראפט הוא ימות ממנת יתר ועדיין סם בואי נחשב כבחירה גרועה יותר.
בפועל, עולם העבודה הוא כמעט תמיד מורכב יותר. גרף הלמידה בכניסה לארגון לא דומה לגרף הלמידה בקבוצות ספורט (בסופו של דבר החוקים הם אותם חוקים והתנאים דומים גם אם חברי הצוות שונים). מבנה ארגוני של חברה אמור בשאיפה לשרת מטרות ארגוניות ולכן התאמות ברמה הפרסונלית אינן פשוטות כמו שינוי שיטת משחק.
יחד עם זאת, בהינתן אפשרות להחתים טאלנט נדיר יש מקום ליצירתיות ברמת הארגון, להגדרות תפקיד חדשות, למתן אפשרות לjob crafting לאותו מועמד וזאת בלבד שהוא אדם ראוי מבחינה ערכית ומתאים לערכי הארגון.
פורטלנד במקרה הזה הלכו על האפשרות הנוחה. הם בחרו את השחקן למשבצת החסרה ופספסו את שחקן הכדורסל ואולי הספורטאי הגדול ביותר אי פעם.
כמה טוב מייקל ג׳ורדן היה?
כשקיבל את מדליית Presidential Medal of Freedom אמר עליו ברק אובמה:
״Michael Jordan is the Michael Jordan of greatness. He is the defintion of somebody so good at what they do, that everybody recognizes him."
