אחלה פרק, איזה כיף!!!!
תקציר קצר:
איזק מתעלם מקולין באימונים מה שמוביל לכך שהקבוצה סופגת שער במשחק ואיזק מורחק אחרי עימות עם אוהד שצועק לעברו קללות הומופוביות. הקבוצה מניחה שאיזק גיי ולכן הגיב בחריפות ואחרי שיחה ארוכה קולין יוצא מהארון בפני הקבוצה (מה שמוביל לשיחה מעניינת בין חברי הקבוצה שאין שום סיכוי שהייתה מתנהלת במציאות). רבקה מבקשת מרוי להשתתף במסיבת עיתונאים והוא שולח לשם את בירד. רבקה ״עפה״ ב300 קמ״ש על רוי והכל בא על מקומו בשלום. נייט ממשיך במסע החזרה מהצד האפל ועומד מול רופרט.
פרק כיפי, באמת. אבל, אני גם מבין את אלו שמרגישים שהסדרה הולכת למחוזות הפנטזיה… במידה מסויימת יש פה דימיון לסדרת הבית הלבן שהייתה פנטזיה לממשל דמוקרטי כמו שריצ׳מונד היא פנטזיה לקבוצת כדורגל מכילה וסובלנית. אפילו סצנת מסיבת העיתונאים של בירד הייתה מוכרת לכל מי שראה את ג׳וש ליימן מנסה להתמודד במסיבת עיתונאים.
בכל מקרה.
3 נקודות מהפרק: שתיקה ככלי ניהולי, מנהיגות, ואי אפשר בלי עיוורון צבעים.
שתיקה: כשרבקה מבקשת מרוי להשתתף במסיבת העיתונאים במקום טד הוא קודם מסרב, היא שותקת, הוא שואל למה טד לא יכול לעשות את זה, היא ממשיכה לשתוק, ואז הוא מסכים בשמחה. לפעמים, כשאת הבוס, את לא צריכה להגיד שאת הבוס. את רק צריכה לשתוק כדי שאנשים יזכרו לבד שאת הבוס. (בהמשך הפרק היא גם נותנת לו בראש במעין סגירת מעגל בינהם מהפרק שרוי וקילי יצאו לדאבל דייט עם רבקה והוא שאני לא זוכר את שמו).
בפעם הראשונה שניהלתי צוות הרגשתי, כמו אולי הרבה מנהלים מתחילים, שאני חייב להגיב על כל אירוע. שאם אני לא מגיב אני לא נותן אמירה ניהולית משמעותית ואני מוותר על המקום הניהולי שלי.
טעיתי. ולא בפעם הראשונה, או האחרונה.
לפעמים חוסר תגובה או שתיקה מעבירות מסר הרבה יותר ברור. אם זה לא לצחוק מעקיצה לא במקום או לשתוק כדי לקחת עוד רגע לחשוב ולא להגיב מהבטן. אבל בשנים האחרונות למדתי עוד משהו, לשתיקה יש גם את היכולת להעמיק את השיח. נסו את זה פעם, אם אתם מנהלים ויוצא לכם לדבר עם עובדים או אם אתם מלווים מישהו בתהליך. בפעם הבאה שאתם שואלים שאלה והצד השני עונה חכו עד שיסיים.... ואז חכו עוד קצת. אנחנו תמיד מנסים למלא את השקט כי דיבורים הם דרך להביא ערך, וידע, ולקדם שיחה. אבל לפעמים השתיקה מוציאה מהצד השני עוד שכבה של מידע שלפעמים שווה זהב.
אני חלילה לא תומך בסשנים של שתיקה קבוצתית (שלום לכל בוגרי קורס ״קבוצות בארגונים״ בתואר בפסיכולוגיה) אלא בכלי שאפשר להשתמש בו בחכמה מידי פעם בשיחה.
אגב, מחקרים מראים שבזמן שהם שותקים, אנשים נוטים להקשיב יותר מאשר בזמן דיבור.
בנוסף, שתיקה היא כלי מעולה להעצים אחרים. אם אתם מנהלים, תשומת הלב היא עליכם בכל מקרה. יש שיגידו האובייסט זה שאתם תדברו. לכן, אם תסתמו קצת, אולי אנשים אחרים ידברו ותקבלו עוד נקודות מבט לדיון.
הגילוי הנאות הנדרש הוא שאני לא מספיק טוב בזה בעצמי אבל חוסר יכולת מעולם לא עצרה אנשים מלתת עצות מועילות :)
מנהיגות
ובכן, כל הסדרה הזאת היא על מנהיגות. אבל במחצית המשחק אחרי שאיזק מורחק הוא נותן את הסרט בעצבים לסאם. ג׳יימי עוד נותן לסאם מבט של ״אולי אני?״ אבל הוא מקבל את החיוך המקסים של סאם וגם אצבע משולשת מלאת אהבה.
תפקיד הקפטן בקבוצת ספורט הוא אולי תפקיד המנהיג האולטימטיבי. לא מדובר בשחקן הטוב ביותר, לא מי שמביע הכי הרבה אבל כאשר חוקרים שושלות ספורט (קבוצות שהצליחו לאורך שנים) רואים שתפקיד הקפטן היה משמעותי להצלחה. אביטל (כפרה עליה) שמה לב שיש מעבר מהקפטן שהקבוצה הייתה צריכה בעונה הראשונה (רוי) למעבר לאיזק שמסמל את ההתבססות של טד ובניית הקבוצה סביב מודל קפטן שיותר מוכר לנו (השחקן החזק והגב-גבר) למודל מנהיגות שונה - סאם שמייצג מנהיגות חיובית, מעורבת, מחברת. זה שינוי שאפשר לראות גם בתפקיד המנהל והמעבר מתפקיד ניהולי ברוח צבאית ועד למנהיגות משרתת שמאפיינת ארגונים מתקדמים.
עיוורון צבעים
בחלק של הפרק שעסק במדע בדיוני, הקבוצה כמובן מכילה מיד את האפשרות שהקפטן שלהם הוא גיי ואח״כ מחבקת את קולין כשהוא יוצא מהארון. בלי דילמות וללא הומופוביה. הרבה אמירות ״לא אכפת לנו, למה שיהיה לנו אכפת?״ שמזכירות אמרות דומות מארגונים על עיוורון לכל סוג של אפליה (על רקע דת, גזע, מין).
מחקרים מראים שהתנהגות של העמדת פנים שאינה מבחינה בגזע, הידועה גם בשם "עיוורון צבעים", יכולה למעשה להיות מזיקה להפחתת דעות קדומות או אפליה במסגרות עסקיות. בסדרת ניסויים, משתתפים שנמנעו מלהזכיר את הגזע במצבים שבהם הוא רלוונטי נתפסו כמוטים יותר מאלו שהעלו אותו. חברות המאמצות גיוון על ידי הכרה בכל הגזעים, כולל הרוב, מצוידות טוב יותר להימנע מיצירת העדפה או תגובה נגדית. חשוב להכיר ולדבר על גזע במקום להעמיד פנים שהוא לא קיים.
ארגונים מסוימים שוקלים גישה "עיוורת צבעים" לגיוון והכלה, אך גישה זו בסופו של דבר אינה יעילה ויכולה להזיק. עיוורון צבעים יכול להפחית את המעורבות מעובדים שאינם מיוצגים ולהוביל להתנהגויות מוטות של עובדים לבנים. רב-תרבותיות, המדגישה הכרה והכלה של הבדלים קבוצתיים, היא גישה יעילה יותר. קבוצות עבודה של עובדים (ERGs) יכולות להיות דרך יעילה לערב בעלי ברית ועובדים מובילים (לא רק מנהלים) במאמצי הגיוון, אבל הם צריכים לכלול באופן פעיל ולערב בעלי ברית ולהתחבר להנהלה. בסופו של דבר, גישה עיוורת צבעים היא לא הדרך הטובה ביותר להשגת גיוון והכלה.
טד, כמובן, נותן נאום שהוא גם השוואה לא ראוייה בעליל (השוואה בין להיות גיי בקבוצת כדורגל לאהדה לקבוצת ספורט לא אהודה - נגיד הפועל חיפה) אבל גם מסביר לכולם לא ״לא אכפת לנו״ היא לא הגישה הראויה.
אכפת לנו.
ועכשיו לכולנו כואבות השיניים מכל הסוכר הזה.
