מנהיגות משרתת - פרק ראשון ״מריח כמו רוח מרושעת״ Smells like mean spirit*

*הרפרנס הוא כמובן לשיר של נירוואנה - smells like teen spirit

תקציר הפרק

כולם חושבים שריצ׳מונד ירדו ליגה ומנבאים שהיא תסיים במקום האחרון. אפילו הדב פדינגטון לא נותן להם סיכוי. את טד זה לא כל כך מטריד אבל את רבקה, מנהלת הקבוצה, זה מטריד מאוד.
טד רואה שהקבוצה לא מרוכזת בגלל הביקורות ומוציא אותם לטיול (מישהו אמר ODT?) בביוב של לונדון כדי להמחיש להם שכל מערכת צריכה ניקוז והם, כחברי קבוצה, צריכים להיות שם אחד בשביל השני ולאפשר ל״חרא לזרום הלאה״.
לקילי יש משרד של יח״צ אבל היא מלאה בספקות. היא ורוי נפרדים אבל לא נראה שממש ברור להם למה.

נייט, עוזר המאמן לשעבר, מתחיל לאמן בווסטהאם (הקבוצה של בעלה לשעבר של רבקה) ומטנף על ריצ׳מונד במסיבת העיתונאים הראשונה. טד, כמו טד, מגיב בנדיבות ולא נכנס לקונפליקט. 

לאורך כל הפרק טד מתעסק בשאלה ״למה הוא עוד פה, באנגליה?״  מה שמאפשר לשרון, הפסיכולוגית, לספק את הציטוט הראשון לעונה.
״doubt can only be removed by action״

תקציר מנהלים

כמה נקודות שמאוד בולטות מהפרק הראשון:

1. הבדלים בסגנון הניהול / מנהיגות - מהפרק הראשון טד מכיר את כל עובדי המועדון, הוא מתיחס אליהם, מכיר אותם בשמם, יודע מתי יש לאמא שלהם יומולדת ומייצר רגע אישי עם כל אחד מהם. בפרק הראשון של העונה השלישית המצלמה מתמקדת בנייט שמגיע לווסטהאם. הוא מתעלם ממי שאומר לו שלום, נכנס למשרד שלו לבד, ונמצא על הקווים לבד. הוא לפני כולם. הוא מנהל מתוך פחד וע״י סימון פעולות שגויות, הוא מעמיד שחקן על קו ה״טמבלים״ כדי לסמן מה קורה למי שלא עומד ביעדים, הוא לא פונה לשחקנים בשמם, במסיבת העיתונאים הוא יודע שהוא לא מכיר באמת את השחקנים.
   טד עומד בקו אחד עם צוות האימון שלו. הוא מכיר את השחקנים שלו, הם עובדים איתו ולא בשבילו. כולנו מכירים מנהלים כמו נייט שחולים במחלת ה״סג״מת״. טד לעומתו הוא דוגמא אישית ל״מנהיגות משרתת״ (עוד על מנהיגות משרתת בהרחבה)

2. הכח של קבוצה - בסיום העונה הראשונה שבה ריצ׳מונד יורדת ליגה טד נותן נאום בחדר ההלבשה ומסביר לשחקנים ש״יש דבר אחד יותר גרוע מלהיות עצוב. להיות לבד ועצוב. לפחות אתם לא לבד״. בתחילת העונה הזאת, כאשר כל הפרשנים נגדם, טד חוזר לכוח של הקבוצה ומבקש מהם להיות ״מערכת הביוב״ אחד של השני. להיות רשת התמיכה אחד של השני ולסמוך על החוזקות.

מיטיבי לכת

טד לאסו, בעיניי, הוא מנהיג משרת. משרת במובן הטוב של המילה.

בניגוד למאמני כדורגל (בסדרה ובמציאות) הוא לא כדורגלן עבר. הוא לא מגיע עם גוף ידע עשיר או ניסיון של שנים בחדרי הלבשה. יחד עם זאת הוא מוביל על ידי דוגמא אישית ודבקות בקו ניהולי מאוד ברור כבר מהעונה הראשונה. 

לאורך שתי העונות הראשונות (וגם בפרק הראשון של העונה השלישית) הוא מצטיין במאפיינים רבים של המנהיגות המשרתת (Servant leadership).

מנהיגות משרתת היא מונח לא חדש. המונח הומצא ע״י רוברט עלה-ירוק (Greenleaf) במאמר בשנות השבעים. הרעיון הוא שתפקיד המנהל/המנהיג הוא לשרת את העובדים וע״י כך לקדם את מטרות הקבוצה ולשפר את הקבוצה את הפרטים בה.

המאפיינים של מנהיגות משרתת כוללים בין היתר: 

1. הקשבה - הקשבה אמיתית, לא סתם להמתין שמישהו יסיים כדי להגיד מה דעתנו.

2. אמפתיה - הבנה ורגישות למחשבות ורגשות של הזולת.

3. החלמה - היכולת לסייע לעובדים להתגבר על טראומה ממקומות עבודה או מנהלים קודמים

4. מודעות עצמית - במה אני טוב ובמה לא? זיהוי החוזקות והחולשות שלי כמנהל

5. המשגה - ראיה של התמונה הגדולה והיכולת לשיים (לתת שמות) לתופעות. טד לאסו משתמש המון בדימויים כדי להמחיש רגשות ורגעים (״תהיו דג זהב״)

6. שכנוע - לא במובן השלילי אלא במקום שימוש בסמכות פורמלית או בכח. היכולת לשכנע כדי לסנכרן אנשים לכיוון מטרה משותפת.

7. ראייה קדימה - למידה על מנת להתקדם ולהשתפר ולא תחקיר כדי למצוא אשמים. 

8. דוגמא אישית - לא נראה לי שצריך להרחיב

9. מחויבות לצמיחה של אנשים - השקעה של זמן ומשאבים בפיתוח אנשים. 

10. בניית קהילה - בניית קשרים בין חברי הצוות, בניית אמון כדי לשפר פרודוקטיביות ומחוברות.