במשפחת ואקרט בה מתקיים לאורך השנים שיח נקי, נעים ושאינו גרפי השתרש הביטוי ״החיים הם קקי עם צימוקים״ שמקורו אינו ידוע.
אני טוען שמדובר בטוויסט על סיפור משפחתי ידוע בו אחד הבנים לבית ואקרט שהיה אלרגי לחלב היה חוזר כל יום מבית הספר ושואל את אבא: ״מה יש לאכול?״ ואבי היקר היה משיב לו ״חרא בלבן, אבל לבן אסור לך״.
בכל מקרה, בעולם שבו רשתות חברתיות מתעקשות לקדם מסרים חיוביים לרב וכל חבר שני שלכם הוא גורו בחצי משרה חשוב לספר את סיפורו של ״פרדוקס סטוקדייל״.
מהו פרדוקס סטוקדייל?
אדמירל ג'יימס סטוקדייל, הקצין הבכיר ביותר מבין שבויי מלחמה וייטנאם, היה בשבי במשך יותר משבע שנים (1965 -1973) וכך פספס את הגביע העולמי של אנגליה ואת ההופעה היחידה של ישראל במונדיאל. לאחר שחררו נשאל מדוע חלק מהאסירים שרדו את החוויה הקשה ואחרים לא?
סטוקדייל השיב "לעולם אל תבלבלו את האמונה שתנצחו בסופו של דבר, עם התמודדות עם המציאות האכזרית שבה אתם חיים".
לטענת סטוקדייל, האופטימיים היו אלו שלא שרדו. מי שהאמינו ש״עוד רגע יהיה יותר טוב״ ו״עד כריסטמס יצילו אותנו״ נשברו בנקודה מסויימת, ויתרו ומתו.
כמו שאמרו חברי להקת אלפאויל בשירם Forever Young:
hoping for the best but expecting the worst
בהרצאה בנושא חוסן ששמעתי לאחרונה (תודה לתאיר שור), הוצג מחקר שכולם בישראל נמצאים בחרדה ולחץ מוגברים. לא משנה מה העמדה הפוליטית שלכם, כולכם, כולנו, במצב פחות טוב מלפני שנה (הפרחים להנהגה).
צריכים את התרגום לפרדוקס סטוקדייל?
זה מה יש. אל תקנו את אמירות ״הכל מדהים״ או ״הכל יהיה בסדר וירגע עוד מעט״. אנחנו בבוץ. אולי נצא ממנו, אבל כרגע אנחנו בבוץ (או במשהו שנראה כמו בוץ).
יש ימים רעים, זה בסדר, זה חלק מהמציאות שלנו.
אפשר וכדאי לתכנן קדימה, רחוק ואפילו להיות חיוביים לגבי העתיד הרחוק.
לא להחביא את האמת. לא להסתיר, לאפשר לדבר על מה שקשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה