הכוכב-הלא-כוכב

בשמיני ביולי 2010 ליגת הNBA  שידרה ספיישל טלויזיוני בו הודיע לברון ג'יימס על ההחלטה שלו "לקחת את הכישרון שלו לסאות' ביץ (מיאמי)" ולעבור לקבוצת מיאמי היט.

אני לא אתייחס להחלטה (טובה בסה"כ) ולדרך שבה לברון ניהל את המעבר (גרועה בצורה מגוחכת) אלא בעונות שאחרי.

ללברון ג'יימס הצטרפו במיאמי כריס בוש (כוכב טורנטו) ודווין וויד (שכבר שיחק במיאמי). יחד הם הרכיבו שלישיה של כוכבים שהתקבצו לקבוצה אחת במהלך שקיבל ביקורות רבות מצד אחד וחיקויים רבים מצד שני.

במסיבת העיתונאים של פתיחת העונה הויכוח העיקרי היה לא האם הקבוצה תזכה באליפויות אלא בכמה.

את העונה סיימו ההיט במקום השני במזרח עם מאזן של 70% נצחונות. הם שייטו לאורך הפלייאוף והגיעו לגמר הNBA ללא בעיה.

רמת הביטחון העצמי הייתה בשמיים והיריבה בגמר, דאלאס , עם הכוכב הגרמני דירק נוביצקי, הייתה אמורה להיות תפאורה בדרך לאליפות ראשונה של השושלת החדשה.  מיאמי אירחה את שני המשחקים הראשונים. היא נצחה את הראשון והפסידה את השני כאשר דאלאס חוזרת מפיגור 15 ומנצחת מסל של נוביצקי שניות לסיום. המשחקים עברו לדאלאס. מיאמי ניצחה את המשחק השלישי והפסידה את הרביעי והחמישי.

משחק שש נערך במיאמי שראתה את דאלאס חוגגת אליפות היסטורית במגרשה הביתי.

התחושה הייתה מוזרה. למיאמי הייתה ללא ספק את הקבוצה הכשרונית יותר אבל משהו לא ניגן. היה חסר דבק.

בן וובר הוא המייסד של חברת Humanyze שמספקת ניתוחים מבוססי מחקר לשיפור סביבת העבודה. הם עושים זאת ע"י מחקר של התנהגויות ואיסוף נתונים על עובדים.

באחד המחקרים שלהם הם בדקו (ע"י תגים חכמים שמקליטים אינטראקציה בין עובדים) מרכז שירות לקוחות על מנת לראות מיהם העובדים הפרודקטיבים ביותר ומה מייחד תהליכי עבודה מוצלחים.

אחד הממצאים המעניינים היה שכאשר עלתה בעייה מורכבת נציגי השירות פנו לעובדים אחרים למצוא פתרון. ניתוח המידע הראה כי ישנם עובדים שפנייה אליהם תקצר משמעותית את הזמן לפתרון.

עובדים אלו לא היו פרודקטיבים בצורה יוצאת דופן (אולי מפני שעזרו לאחרים) אבל היוו מעין מוקדי ידע נסתרים שללא מחקר שכזה היה קשה לעלות עליהם.

מייקל לואיס (לא הדוגמן, הסופר של מוניבול) קורא לעובדים האלו "כוכבים ללא מספרים" (באנגלית זה נשמע טוב יותר - The No-Stats All-Star). מדובר בעובדים שהתרומה שלהם לא תמיד נמדדת במספר הפרויקטים, או המשימות שהושלמו. הם יכולים להיות דבק חברתי, אנשים שחולקים ידע ואנשים ש"מדביקים" עובדים אחרים באופטימיות ובאווירה חיובית.

בתחילת עונת 2011-12 הצטרף למיאמי שיין באטייה. ספוילר – הוא הכוכב-הלא-הכוכב.באטייה הוא שחקן שכל מאמן רוצה, הוא ממושמע, חסר אגו כמעט ויודע לעשות את האחרים לידו טובים יותר. הוא זכה באליפויות בתיכון, במכללות ובליגת הNBA. הוא לומד את המשחק כל הזמן ומסוגל להתאים את עצמו לחבריו לקבוצה. באטייה הוא שחקן אנליטי וכזה שמבין סטטיסטיקה ואת השימוש בביג דאטה במשחק. הוא יודע לשמור את כוכב היריבה ולכוון אותו לנקודה ממנה אחוזי הקליעה שלו יהיו נמוכים.
שיין באטייה עשה קריירה מלעשות את כל הדברים שהכוכבים עושים פחות, לקפוץ על כדור אבוד, לסחוט עבירת תוקף. במיאמי הוא כיוון את לברון ג'יימס להיות טיפה יותר יעיל והביא מנהיגות שקטה לחדר ההלבשה.
מיאמי איתו זכו בשתי אליפויות והמשיכו עד לגמר 2014 שם הפסידו. לאחר עונה זאת פרש וכיום הוא מנהל התפתחות הכדורסל ואנליטיקה במיאמי.

הכניסה של הדאטה לעולמות הספורט והארגונים מאפשרת לנו לזהות את הכוכבים-הלא-כוכבים, להבין מה הערך שלהם, לשמר אותם ולהוקיר את התרומה שלהם לחברה. אני בטוח שכל ארגון יודע בתחושת בטן לסמן את האנשים שהתרומה שלהם לא מסתכמת בסה"כ הביצועים שלהם אלא מגיעה ומשפיעה על הביצועים של חברי הצוות האחרים, האווירה בצוות והיכולת שלהם לנווט שלא ממושב הנהג.
ארגונים שידעו לזהות אותם ירוויחו אנשי מפתח בארגון שיכולים להוות סוכני שינוי, סוכני תרבות ולעיתים גם סוכנים סמויים :)