ביולי 2019, בדיוק לפני שנה, זכתה נבחרת ארה״ב בגביע העולם בכדורגל בפעם הרביעית. אם המשפט הזה נראה לכם הזוי אז מדובר בנבחרת הנשים של ארה״ב בכדורגל שזכתה בפעם השנייה ברציפות ובסה״כ מחזיקה במחצית מהגביעים שחולקו עד כה.
רק בתחילת שנות השבעים מדינות רבות החלו להסיר את המגבלה על כדורגל נשים, דבר שהוביל לתחרויות מקומיות בעיקר באירופה.
בשנת 1972 עובר בארה״ב התיקון לחוק (הידוע בשמו Title IX) שאוסר על אפליה על רקע מגדר או גזע בהשתתפות בפעילויות אשר ממומנות ע״י הממשלה. ההשפעה של החוק הייתה עצומה על ספורט הנשים בכלל ועל הכדורגל בפרט.
יש המון ללמוד ולקשר בין ספורט הנשים למקומן בחברה, בעולם העבודה ובמאבק לשיוויון.
אני אתמקד בכמה נקודות, אבל כנראה אפספס אחרות וחשובות.
1. דוגמא אישית – מספר רב של מחקרים הראו את החשיבות בדמויות לחיקוי והחשיבות שלהן על בחירתן של נשים בתחומים כמו מקצועות באוניברסיטה, שאיפות ניהוליות ומעורבות בפוליטיקה. נבחרת הנשים של 2019 גדלה על הסיפורים של נבחרת 1999 שזכתה בגביע על אדמת ארה״ב והיוותה השראה לאלפי נשים ונערות לעסוק בכדורגל. כשעבר החוק בשנת 72 שיחקו בארה״ב 700 נשים כדורגל, עד 1991 המספר הזה זינק ב17,000 אחוזים(!!!). בשנת 2018 היו רשומות כמעט 400,000 נשים במסגרות כדורגל רשמיות. אפשר רק לדמיין את הסיכוי של נערה לשאוף להיות שחקנית כדורגל מקצוענית באמצע שנות השבעים לעומת בימים אלו.
ההשלכה לעולם העבודה היא ברורה (אני מקווה). דמויות נשיות חזקות, בעמדות מפתח (ניהוליות ומקצועיות) לא רק תורמות לעסקים (כמו שמראים מחקרים) אלא גם מגדילות את הסיכוי שנשים אחרות יכוונו גבוה. זה מעולה לעסקים כי תדמיינו שבמקום לבחור מתוך חמישה עובדים את המנהל הבא, תבחרו מתוך עשר.
2. נוקטות עמדה – קשה לחשוב על נבחרת אמריקאית (או בכלל) שהתעסקה בצורה כל כך גלויה בנושאים חברתיים בוערים. מזכויות להט״ב דרך שיוויון בשכר לנשים וגברים (נבחרת הנשים תבעה את ההתאחדות לכדורגל האמריקאית בנושא הפלייה בשכר. הנושא שנמצא עד היום בהליכים משפטיים מגוחך כי נבחרת הנשים כל כך הרבה יותר מצליחה מהגברים גם בתוצאות וגם בפופולריות). אנחנו רואים בשנים האחרונות ארגונים נוקטים עמדה בנושאים כאלו ואחרים. מייקרוסופט שמקדמת זכויות ומשקיעה תקציבים בתהליכי פונדקאות, מנכ״ל נייס שלא מתבייש להביע דעה בנושאים פוליטיים ועוד. לאף אחד מהם אין מה להפסיד כמו לקבוצת הכדורגל של ארה״ב ועדיין הן רועשות (במובן החיובי) ודעתניות הרבה יותר. בעיניי מדובר בתופעה מבורכת והלוואי ויותר ספורטאים היו מנצלים את הבמה הניתנת להם לקידום נושאים חברתיים חשובים.
3. לוקחות סיכון – נבחרת ארה״ב זכתה בגביע העולם גם בשנת 2015. לכאורה צוות מנצח לא מחליפות, אבל אחרי ההפסד בגמר המשחקים האולימפיים בשנת 2016 מאמנת הקבוצה, ג׳יל אליס, ידעה שהיא חייבת לעשות שינויים כדי לזכות בגביע העולמי הבא. למרות התנגדות של השחקניות הוותיקות ושל הספונסרים היא הביאה שחקניות חדשות ורעבות, והחליפה מספר שחקניות מהסגל כדי לייצר קבוצה מגוונת וחזקה יותר.
כתבתי בעבר על אומץ ניהולי וכמה קשה לעשות שינוי מתוך הצלחה. קבוצות וארגונים חותרים ליציבות ושינוי הוא בדרך כלל מפלט אחרון בזמן משבר. מנהלים ומאמנים שיודעים לבצע שינוי מתוך הבנה אמיתית שהקבוצה לא מספיק טובה כרגע (למרות שסיימה שנייה באולימפיאדה) יצליחו, אולי, להביא את הקבוצה לשיאים חדשים. אלה שלא יבצעו שינוי כשהם בשיא, כנראה ידעכו. תשאלו את נוקיה, קודאק ובלוק-באסטר שויתרו על השינוי כל אחת בתורה.
אני לא כותב מספיק על ספורט נשי. לא חלילה כי אין דוגמאות מעולות לנשים בעולם הספורט אלא מתוך חשש שאני אתפס כמתנשא או לא מדוייק.
אני כן אמליץ על כמה סרטי ספורט שעוסקים בספורט נשי ובמסרים חשובים מאוד:
1. Venus Vs – ונוס וויליאמס, טניסאית על שנאבקת על שיוויון בפרסים בתחרות בווימבלדון.
2. The 99ers - סרט שעוקב אחרי קבוצת הכדורגל נשים של ארה״ב בזכייה שלהם באליפות העולם בשנת 1999.
3. Women of Troy – הסרט עוסק בקריירה של שחקנית הכדורסל הטובה אי-פעם, שריל מילר, וקבוצת הקולג׳ של דרום קליפורניה וההשפעה שלהן על כדורסל הנשים.
סיפור קצר לסיום.
מיה האם נחשבת לאחת השחקניות הטובות אי-פעם בכדורגל הנשים. באחד מהאימונים המאמן אמר לה שהיא רצה כמו בת. מיה ענתה לו ״אם תרוץ יותר מהר, גם אתה תוכל״
