הוקי הוא משחק מוזר.
מדובר במשחק בקצב מהיר מאוד, עם דסקית קטנה שכמעט אי אפשר לעקוב אחריה ושחקנים עם מסיכות וציוד מגן שמקשה על זיהוי השחקנים והיכולת להזדהות איתם.
אבל... גם קורונה, גם קיץ ואין המון ספורט לדבר עליו אז נחזור 40 שנה אחורה לאחד מרגעי הספורט שאם לא היו מתועדים הייתם בטוחים שמדובר בהפקה של דיסני (ספוילר, יש הפקה של דיסני).
רקע היסטורי – שנות השמונים והמלחמה הקרה בעיצומה בין ארה״ב ורוסיה. המלחמה גולשת גם לגבולות הספורט וארה״ב מחרימה את אולימפיאדת הקיץ שנערכת במוסקבה. אולימפיאדת החורף מתקיימת חצי שנה קודם לכן בניו יורק ועדיין לא סובלת מחרמות הדדיים כך שהמשלחת הרוסית מגיעה לארה״ב להתחרות.
תקציר האירועים - הרוסים מגיעים עם נבחרת מנוסה ומאומנת שזכתה בארבע האולימפיאדות האחרונות. האמריקאים מגיעים עם נבחרת שמורכבת ברובה משחקני קולג׳ בגיל ממוצע של 21.
הרוסים מובילים בשני השליש הראשונים של המשחק (כן, הוקי משוחק בשלישים משום מה. כאמור, משחק מוזר) ובשליש האחרון האמריקאים הופכים את התוצאה ומנצחים ניצחון הירואי, לא סביר וכזה שנחשב לנס עד היום.
10 השניות האחרונות של המשחק הם פס קול אמריקאי קיצ׳י בהם השדר סופר אחורה:
״10, 9, 8, 7, 6, 5, Do you believe in miracles?״ והמשחק מסתיים.
גם מי שלא אוהב או מבין הוקי כמוני מבין שמדובר ברגע ספורטיבי ענק.
 |
מאמן נבחרת ארה״ב, הרב ברוקס, נקט בכמה צעדים מעניינים, בעיני גם רלוונטים, בניהול ובחירת הקבוצה:
1. התפתחות הקבוצה – התהליך שהקבוצה עוברת משלב בחירת השחקנים, גיבוש הקבוצה, מחנה האימונים, משחקי הכנה והתחרות עצמה מהווה דוגמא מצויינת למודל של טוקמן לבניית קבוצה (Forming, Storming, Norming, Performing, Adjourning). התהליך הזה מתחיל כמעט כשנה לפני התחרות עצמה ומאפשר זמן למנהל לבנות קבוצה ולהעביר אותה תהליך. כן, אנחנו חיים בעידן של אינסטנט, אבל לזמן, חוויות משותפות ובניית ביטחון (וגם לקונפליקטים) יש חשיבות בבניית צוות.
2. בניית זהות – לאורך הסרט, המאמן שואל את השחקנים שלו כמה פעמים ״עבור מי אתה משחק?״ בתחילת הסרט הם מציינים את שם האוניברסיטה שלהם ולוקח להם זמן להבין שהם משחקים עבור נבחרת אחת. זה נשמע קלישאה אבל צריך לזכור שאוניברסיטה בארה״ב היא זהות חזקה מאוד, כמו יחידה צבאית, עיר מגורים בישראל. האם הכוונה שאין מקום לזהות אישית? כנראה שלא צריך להקצין ובטח שלא כשמדובר בסביבת עבודה. אבל ראוי וצריך לבנות זהות ארגונית או צוותית כדי לשפר תוצאות.
3. דאטה – מלא דאטה. הרב ברוקס, המאמן של הנבחרת דורש מהשחקנים למלא שאלון 300 (שאלון לאבחון דפוסי אישיות) כחלק מתהליך המיון. הוא בוחר את השחקנים לפי פרמטרים מגוונים ולא רק את הטובים ביותר. הוא מחפש לייצר צוות שיכול לנצח ולשם כך הוא משתמש בכמה שיותר מידע. השימוש במידע בא לידי ביטוי גם ביחס ליריבות וההכנה כוללת דו״חות פרטניים על שחקנים ספציפיים. ההבנה שהנבחרת שלו לא מספיק טובה כדי לנצח בעזרת הכישרון בלבד מביאה אותו להכנה דקדקנית.
נשמע כמעט מובן מאליו היום לבסס החלטות ארגוניות על דאטה אבל אנחנו מדברים על לפני 40 שנים ולפני מהפכת הנתונים שהשתלטה על עולם הספורט והארגונים.
על בסיס הסיפור הזה צולם סרט בשנת 2004 שכולל חלק מהפס קול המקורי של המשחקים ובמיוחד את המשחק המפורסם נגד רוסיה.
הסרט הזה הוא אחלה חומר לאנשי HR ופיתוח ארגוני שרוצים להביא דוגמאות לבניית קבוצה, ניהול והחדרת מוטיבציה בעובדים/שחקנים.
פרט טריוויה מעניין אך לא חשוב – המשחק הזה לא היה הגמר. האמריקאים היו צריכים לנצח את פינלנד במשחק נוסף כדי לזכות בזהב. אבל הפרט הזה כ״כ לא סקסי שהוא בטח לא נכנס לסרט ואם היה אפשר היה נמחק מספרי ההיסטוריה.
שם הסרט באנגלית הוא Miracle ויש ביוטיוב מלא קטעים ממנו.
תבלו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה