אוריגמי, תקשורת וכדורגל

בגיל שש אמא שלי, האמא והסבתא מספר אחת בעולם בדירוג המשפחתי חוצה היבשות שלנו, לקחה אותי למוזיאון היפני בחיפה לתערוכת אוריגמי לילדים. אני לא זוכר מה היה בתערוכה אבל כמה ימים אח״כ היא קנתה לי ספר ללימוד אוריגמי ומאז ועד היום אני מנסה ללמוד כל שנה קיפול חדש. הדבר שתמיד הדהים אותי בספרי אוריגמי היא היכולת להסביר קיפולי נייר בעידן טרום אינטרנט (מדובר על שנת 88) בלי סרטוני יוטיוב.

תעשו תרגיל קטן, קחו קיפול פשוט שאתם מכירים ותנסו לתת הוראות לאדם אחר שלא מכיר את הקיפול. שימו לב כמה אתם מצליחים להסביר וכמה הם מצליחים לבצע וכמה שניכם מעוניינים להכות אחד את השני/ה אחרי מספר מועט של דקות. משפטים אפשריים שתמצאו את עצמכם אומרים: ״תיקח את הזה ושים אותו שם״, ״את הפינה תמשוך למעלה״, ״תרים ואז תוריד לצד שני״ ועוד משפטים הלקוחים מהדרכת אוריגמי או קורס מלגזנות. 

תקשורת (בין אישית, מילולית וכתובה) היא אחת היכולות שכנראה תישאר איתנו כל עוד עולם העבודה שלנו יכלול מספר עובדים גדול מאחד. פורבס, הרווארד ואפילו ארגון OECD מדרגים את היכולת הזאת גבוה ברשימת היכולות הנדרשות בעולם העבודה העתידי.  היכולת לתקשר, להסביר מה אנחנו רוצים, להגדיר דרישות, לספר סיפור, ולהסביר את קו המחשבה שלנו תמיד תהיה יכולת שתבדיל אנשים חכמים מאוד מאנשים חכמים ומוצלחים מאוד. 

זה נכון לאנשי משאבי אנוש אבל לא רק. אנשי מוצר, מהנדסי מערכת, מנהלים בכל מקצוע ואנשי מטה. כולם עובדים ויעבדו בעבודות שיכולות תקשורת גבוהות יוצרות ערך והרבה פעמים מבדילות בין הטובים למצויינים.

עולם הספורט מלא בנאומים גדולים ומעוררי השראה עד כדי כך שהייתי רוצה להתמקד בשני רגעים שונים לחלוטין. 

שני אוהדי כדורגל עיוורים אשר חווים את הספורט דרך אוהד/חבר שמתווך להם את המשחק. לא מדובר בשידור רדיו אלא בחוויה שלמה שאדם אחר מייצר להם כדי לחבר אותם לספורט שהם כל כך אוהבים. משירי האוהדים דרך מה שקורה במגרש ועד תיאור מפורט של מהלכים. 

האחד הוא מייק, אוהד ליברפול עיוור אשר חווה את המשחק דרך בן דודו אשר צמוד אליו לאוזן לכל אורך המשחק. (קישור לסרטון)

השני חוזה, אוהד כדורגל קולומביאני עיוור וחרש אשר חווה את המשחק דרך חברו, סזר שלמד שפת סימנים לחרשים-עיוורים ופיתח סט סימנים כדי לתאר מהלכי כדורגל. (קישור לסרטון)

(צפייה מומלצת בפעם הבאה שמישהו מתלונן על בעיית תקשורת בעבודה)

חשוב להגיד, לא מדובר רק ביכולת לספר סיפור או לדבר את מה שאתם עושים. בעולם העבודה הנוכחי שבו על האתגר הגלובלי ואזורי הזמן נוסף גם אתגר העבודה מהבית ותת-אזור זמן (זמן הורים לעומת רווקים) היכולת לכתוב תקשורת איכותית וא-סינכרונית הופכת קריטית להצלחה. אי אפשר יותר להמתין שכולם יתפנו לחצי שעה. כלומר אפשר, אבל זה עולה זמן וכסף. בשורה התחתונה, מערכות חינוך צריכות להשקיע זמן ואמצעים בשדרוג יכולות התקשורת המילולית והכתובה של תלמידים היום כי מעבר לכמעט כל שאר התוכן שהן מלמדות, אלו יהיו רלוונטיות (כנראה, בלי נדר) גם בעולם העבודה העתידי.

זה אני עשיתי עם אצבעות הנקניקיה שלי

מנטורינג חוצה מגדר

רג׳י מילר הוא אחד משחקני הכדורסל האהובים עליי משלל סיבות. 

ראשית, יש לו פה מטונף (לפני אליפות העולם בכדורסל בשנת 96 הוא קנה מילונים כדי ללמוד להעליב בשלל שפות), שנית הוא היה שחקן קלאץ׳ אדיר ושלישית הוא הפך להיות פרשן כדורסל מעולה ומספר סיפורים שכיף לשמוע. 

רג׳י מילר היה שחקן הכדורסל כמעט הכי טוב בבית שלו. דלת ממול גדלה אחותו ומי שנחשבת אולי לשחקנית הכדורסל הטובה אי פעם, שריל מילר. רג׳י אוהב לספר איך פעם נכנס לרכב אחרי משחק מעולה והתכונן (סוף סוף) להשוויץ קצת בפני אחותו. רג׳י קלע 40 נקודות באותו יום במשחק תיכונים - המשחק הכי טוב שלו. 

״כמה את קלעת?״ הוא שאל אותה. 

״אתה יודע, היה לי משחק טוב״. 

רג׳י המשיך ״כמה קלעת, 60 נק׳?״

שריל הסתכלה עליו וזרקה ״105"

בשנת 2012, כשרג׳י מילר נכנס להיכל התהילה הוא בחר להעלות לבמה את מי שהייתה המנטורית והמודל שלו לחיקוי, אחותו שריל. 

יצא לי לראות עשרות נאומי כניסה להיכל התהילה, זאת הפעם היחידה ששחקן NBA סיפר שמודל ההערצה שלו היא אישה. 

מהצד שני, קובי בריאנט היה המנטור של סברינה יונסקו, אחת משחקניות הכדורסל המבטיחות ביותר שסיפרה לא פעם על הקשר המיוחד שלהם.

יש יתרונות למנטורינג שכזה.

הוא מצמצם פערים, פותח זויות ראייה שונות, שובר תקרות זכוכית ומכניס אנשים לחדרים אליהם היה קשה להיכנס ללא הזמנה. מעל להכל, יש כאן מסר ודוגמא אישית שמנטורים (נשים וגברים) מעולים הם פשוט כאלו. אנחנו חלק מעולם העבודה שמכיל הכי הרבה דורות וגילאים וישנם הרבה פערים ותפיסות לגשר עליהם, מנטורינג חוצה שכזה הוא דרך אחת.

יש לי הרגשה (לא מבוססת) שדווקא נשות ואנשי HR עושים עבודה יותר טובה בתחום אבל אני אשמח לשמוע מה קורה אצלכם בארגונים.

בתמונה, מחווה כמעט בלתי נתפסת של שחקן פוטבול אמריקאי לשחקנית כדורגל ופעילת זכויות אדם - מייגן רפינו.

בשבחי האיטיות

לפני כמעט 30 שנה (מוזיקה בבקשה, עדיף עמוד האש, אפשר ולא חובה לשים כומתות) התחלתי לשחק כדורסל בהפועל חיפה. לא ידעתי כמה התמזל מזלי שכבר בשנה הראשונה שלי אימן אותי חיים קסטן ז״ל שהיה אדם גדול עם לב ענק שבאמת אהב כדורסל. חיים, שהיה שחקן נבחרת ישראל בעצמו, אימן גם את נבחרת התיכון של אורט ביאליק כשזאת זכתה באליפות העולם לתיכונים עם שחקנים כמו קורן אמישה וגיא גודס. פעם, אחרי משחק טוב שלי הוא אמר לי שאם הייתי גבוה בעשרים סנטימטר אולי גם הייתי יכול להיות שחקן כדורסל אמיתי. אבל אחד השיעורים שהכי זכורים לי מחיים קסטן זה ״לא משנה כמה מהר אתה מגיע לכדור, יותר חשוב שתגיע בזמן״. 
עולם הספורט הוא עולם מהיר. השחקנים היום מהירים הרבה יותר, קופצים יותר גבוה וחלק מהמהירויות הנמדדות במשחקי כדורגל הן גבוליות לאולימפיאדה, ממש כך.
אבל האם בעולם שבו כולם מנסים להיות מהירים יותר יש מקום לאיטיות? כנראה שכן. 
יותר ויותר שחקנים מפתחים בשנים האחרונות את היכולת להאט כמה שיותר מהר. אני אסביר, כדי לייצר יתרון במשחק (ויתרון הוא כל מרחק בין היריב לבינך כדי לאפשר פעולה פנויה) לא חייבים לרוץ יותר מהר. רק צריך לרוץ במהירות שונה. וכך, גם איטיות יכולה לייצר יתרון בהינתן תזמון נכון. 
יש כמה שחקני NBA שמביאים את אומנות ההאטה לרמת ביצוע גבוהה מאוד. ביניהם ג׳יימס הארדן ולוקה דונצ׳יץ. השניים מבינים שאין להם יכולת להתחרות באתלטיות של כוכבים אחרים ומדייקים את התזמון שלהם כדי ליצור יתרון דרך האיטיות. 
דווקא בענפי הספורט הקבוצתי יש מקום (לדעתי) למגוון של שחקנים מהירים ואיטיים כדי ליצור קבוצה שלמה וטובה יותר. וכך גם בארגונים.
בפרק מעולה של הפודקאסט שלו, מדבר מלקולם גלדוול על צבים לעומת ארנבים ומה ארגונים צריכים?
גלדוול מתייחס בפרק שלו למבחני ה LSAT (הפסיכומטרי של עורכי הדין בארה״ב) שהוא מבחן שמוגבל בזמן בדיוק כמו הפסיכומטרי שלנו. הוא תוהה מדוע יש חשיבות  רבה יותר לחשיבה המהירה והאם הייתם רוצים עורך דין נמהר או כזה שמעמיק? יש כמובן יתרונות לכל אחד. עו״ד מהיר יכול להגיב בזמן אמת על עסקאות, להגיב בבית משפט ואילו עו״ד איטי יעמיק בסוגיות משפטיות וחוקיות ויתן חוות דעת מנומקות במקומות בהם חשוב יותר להגיע להחלטה הנכונה ואין לחץ של זמן. 
ארגונים רבים נעים בין פרויקטים ומוצרים להנדסה ופיתוח. פיתוח פתרונות רוחביים שנותנים שירותים למספר מגוון של מוצרים לוקח זמן ודורש העמקה, מתן מענה לצרכי לקוח (בטח במוצר חי שכבר עובד מול לקוחות) דורש מהירות, אלו אינן יכולות מתחרות אלא משלימות.
ארגונים שיודעים להכיל ולגדל את שני סוגי העובדים מרוויחים בטווח הארוך אבל יצירת סביבת עבודה שכזאת דורשת גמישות מחשבתית ברמת מדידת הביצועים, תהליכי הגיוס ויכולת ניהולית גבוהה כבר מהדרג הניהולי הראשון.