פרק 2 - בסימן בנייה (צוותים, אמון, יריבות)

** השם של הפרק הוא שוב רפרנס לשיר - הפעם אלביס קוסטלו עם (I Don't Want To Go To (Chelsea. מומלץ לצפות בקליפ ולהתגעגע לשנות השבעים בהם זמרים יכלו להיות, איך לומר, פחות אטרקטיבים ועם כישורי ריקוד של הרקדת תנועת נוער גנרית. 

תקציר קצר - ריצ׳מונד מתכוננת למשחק הראשון של העונה מול צ׳לסי. טרנט כרים (אינדיפנדט) חוזר לחיינו ועומד ללוות את הקבוצה ולכתוב עליה ספר. ריצ׳מונד מנסה להחתים חלוץ חדש בשם זבה (המקבילה הטלוויזיונית לזלאטן איברהימוביץ) אבל עוד קבוצות גם במירוץ אחריו כולל ווסטהאם. סיפור הפרידה של קילי ורוי יוצא החוצה ומסתבר שרוי היה זה שיזם את הפרידה. טד ממשיך להתעניין בכדורגל ואפילו פותח את אחד הספרים של בירד (אבל מחליט לחכות לסרט). קילי מתמודדת עם הניהול במשרד ומצליחה לייצר קשר ראשוני עם הCFO שלה. 

מה למדנו?

אפשר לקחת כל מיני נקודות מהפרק על מו״מ, תקשורת בינאישית אבל אני אתמקד דווקא בבניית צוותים וקבוצות. טד וקילי ניצבים בפני שני אתגרים שונים. שימור צוות ושדרוג (טד) ובניית צוות חדש (קילי).

טד - טד מתחיל את העונה השלישית. אני מאמין גדול בקדנציות (חיתולים כמו פוליטיקאים צריכים להחליף מדי פעם ומאותה סיבה) ויש לא מעט תיאוריות על מחזור חיים של קבוצות ספורט. ברב הליגות השוויוניות אנחנו רואים שקשה להחזיק קבוצה מצליחה לאורך זמן. יש סיבה שהרבה קבוצות זוכות ב2-3 אליפויות אבל אז עוברות שנה או שתיים גרועות (או 25 שנים אם אתם שיקאגו בולס) לפני שחוזרות לעצמן. בלה גוטמן, מאמן הכדורגל היהודי הגדול ביותר אי פעם, דיבר על כך שהעונה השלישית היא קריטית בחיי מאמנים. לקבוצות מנצחות קל יותר לזכות באליפות מאשר לשמור עליה. הסיבות לכך הן רבות: קל יותר לייצר מוטיבציה אצל שחקנים שטרם הגיעו להישגים, היריבים לא תמיד מגיעים מוכנים, לכולם עדיין יש מה להוכיח.  אחרי הזכייה באליפות או הישג גדול אחר מתרחשת תופעה שבספרו של פט ריילי (the winner within) נקראת "מחלת היותר" – הרגע שבו יותר מידי שחקנים מרגישים שמגיע להם יותר כי הם חלק מקבוצה מנצחת. הרגע הזה הוא תחילת הנפילה.

אחרי 3 שנים יש צורך בהחלפה, של שחקנים או מאמן כדי לבנות מחדש צוות עם מוטיבציות חדשות. אני חושב שאולי זה חלק ממה שמעלה את סימני השאלה אצל טד מהפרק הראשון.
האתגר הנוסף של טד, וזה אתגר שטד נכנס אליו בעיניים פקוחות, הוא הכנסה של כוכב חדש לקבוצה. בפרק הראשון טד הראה התנגדות קלה לשנות את הסגל כי הקבוצה כבר רצה יפה יחד. 

בניגוד למודלים שממפים אישיות של יחידים, אין מודל טוב למיפוי אישיות של קבוצה. ממוצע האישיות של חברי צוות לא נותן מידע מעניין או מועיל לגבי הצוות ולא יודע לנבא איך אישיות חדשה תשפיע על הביצועים בצוות. לכן מאוד קשה לנבא בגיוס עובדים את ההשפעה שלהם על הביצועים והמרקם של הצוות.  יהיה מעניין לראות איך טד יתמודד עם האתגר הזה.

שורה תחתונה - השנה השלישית היא נקודת מבחן לבדיקה שהצוות לא מתנוון ולא מתחילות מחלות ארגוניות שלאורך זמן פוגעות בביצועים. 

קילי - קילי בונה צוות חדש. היא מנהלת בפעם הראשונה, היא צריכה למצוא את הסגנון הניהולי שלה ולסמן גבולות. היא רוצה שיהיה כיף במשרד, היא רוצה שיאהבו אותה והיא חסרת ביטחון. כמו 99% מהמנהלים שמתחילים לנהל בפעם הראשונה. היא מנסה למצוא את המקום שלה בפוזיציה שכולם מנסים להגביל אותה (היא מקבלת כרטיס אשראי של החברה אבל ״אל תשתמשי בו״). 

קילי מתמודדת עם אתגר שהרבה מנהלים מתמודדים איתו - היא לא בחרה את כל הצוות. חלק מהצוות היא (כנראה) גייסה וחלק הונחת עליה מהקרן שהשקיעה בה (ה CFO המקסימה שלה). היא רוצה לגבש אותם וטד מציאה לה לקחת אותם לעשות משהו כיף כמו חדר בריחה.
יש רגע מעניין שבו קילי מחליטה לעמוד מול ה CFO והיא בדרך להתעמת איתה. ברגע שהיא נכנסת למשרד של ה CFO היא מזהה הזדמנות ליצירת קשר אישי ומנצלת אותה. זאתי תהיה כנראה נקודת מפתח להמשך של קילי ולמערכת היחסים שלהן אבל היכולת והרצון של קילי למצוא את נקודת החיבור האישית היא טיפ שכל מנהלת חדשה יכולה וצריכה לאמץ.  

הימורים להמשך?

אני צופה קונפליקט בין טד לרבקה בנוגע לתחרות שלה מול בעלה לשעבר. תהיה נקודה שבה טד ירגיש שזה פוגע בקבוצה ויהיה חייב לנהל כלפי מעלה.

ג׳יימי טארט וזבה - העימות הצפוי בין שני האגואים. האם יש כזה דבר יותר מידי טאלנט.

קילי ורוי יחזרו. כי זה מה שאנחנו כצופים צריכים בחיים שלנו.

הציטוט של הפרק - אייזיק מזהה שקילי ורוי נפרדו לפי שפת הגוף שלהם.

Isaac: Whoa. Keeley and Roy have broken up.

Jamie: What? Who told you that?

Isaac: It's not "who," bruv. It's "what." Kinesics. Study of body language. Just look at 'em. No eye contact, Keeley's crossed arms. Roy's clenched arse. It's science.

מנהיגות משרתת - פרק ראשון ״מריח כמו רוח מרושעת״ Smells like mean spirit*

*הרפרנס הוא כמובן לשיר של נירוואנה - smells like teen spirit

תקציר הפרק

כולם חושבים שריצ׳מונד ירדו ליגה ומנבאים שהיא תסיים במקום האחרון. אפילו הדב פדינגטון לא נותן להם סיכוי. את טד זה לא כל כך מטריד אבל את רבקה, מנהלת הקבוצה, זה מטריד מאוד.
טד רואה שהקבוצה לא מרוכזת בגלל הביקורות ומוציא אותם לטיול (מישהו אמר ODT?) בביוב של לונדון כדי להמחיש להם שכל מערכת צריכה ניקוז והם, כחברי קבוצה, צריכים להיות שם אחד בשביל השני ולאפשר ל״חרא לזרום הלאה״.
לקילי יש משרד של יח״צ אבל היא מלאה בספקות. היא ורוי נפרדים אבל לא נראה שממש ברור להם למה.

נייט, עוזר המאמן לשעבר, מתחיל לאמן בווסטהאם (הקבוצה של בעלה לשעבר של רבקה) ומטנף על ריצ׳מונד במסיבת העיתונאים הראשונה. טד, כמו טד, מגיב בנדיבות ולא נכנס לקונפליקט. 

לאורך כל הפרק טד מתעסק בשאלה ״למה הוא עוד פה, באנגליה?״  מה שמאפשר לשרון, הפסיכולוגית, לספק את הציטוט הראשון לעונה.
״doubt can only be removed by action״

תקציר מנהלים

כמה נקודות שמאוד בולטות מהפרק הראשון:

1. הבדלים בסגנון הניהול / מנהיגות - מהפרק הראשון טד מכיר את כל עובדי המועדון, הוא מתיחס אליהם, מכיר אותם בשמם, יודע מתי יש לאמא שלהם יומולדת ומייצר רגע אישי עם כל אחד מהם. בפרק הראשון של העונה השלישית המצלמה מתמקדת בנייט שמגיע לווסטהאם. הוא מתעלם ממי שאומר לו שלום, נכנס למשרד שלו לבד, ונמצא על הקווים לבד. הוא לפני כולם. הוא מנהל מתוך פחד וע״י סימון פעולות שגויות, הוא מעמיד שחקן על קו ה״טמבלים״ כדי לסמן מה קורה למי שלא עומד ביעדים, הוא לא פונה לשחקנים בשמם, במסיבת העיתונאים הוא יודע שהוא לא מכיר באמת את השחקנים.
   טד עומד בקו אחד עם צוות האימון שלו. הוא מכיר את השחקנים שלו, הם עובדים איתו ולא בשבילו. כולנו מכירים מנהלים כמו נייט שחולים במחלת ה״סג״מת״. טד לעומתו הוא דוגמא אישית ל״מנהיגות משרתת״ (עוד על מנהיגות משרתת בהרחבה)

2. הכח של קבוצה - בסיום העונה הראשונה שבה ריצ׳מונד יורדת ליגה טד נותן נאום בחדר ההלבשה ומסביר לשחקנים ש״יש דבר אחד יותר גרוע מלהיות עצוב. להיות לבד ועצוב. לפחות אתם לא לבד״. בתחילת העונה הזאת, כאשר כל הפרשנים נגדם, טד חוזר לכוח של הקבוצה ומבקש מהם להיות ״מערכת הביוב״ אחד של השני. להיות רשת התמיכה אחד של השני ולסמוך על החוזקות.

מיטיבי לכת

טד לאסו, בעיניי, הוא מנהיג משרת. משרת במובן הטוב של המילה.

בניגוד למאמני כדורגל (בסדרה ובמציאות) הוא לא כדורגלן עבר. הוא לא מגיע עם גוף ידע עשיר או ניסיון של שנים בחדרי הלבשה. יחד עם זאת הוא מוביל על ידי דוגמא אישית ודבקות בקו ניהולי מאוד ברור כבר מהעונה הראשונה. 

לאורך שתי העונות הראשונות (וגם בפרק הראשון של העונה השלישית) הוא מצטיין במאפיינים רבים של המנהיגות המשרתת (Servant leadership).

מנהיגות משרתת היא מונח לא חדש. המונח הומצא ע״י רוברט עלה-ירוק (Greenleaf) במאמר בשנות השבעים. הרעיון הוא שתפקיד המנהל/המנהיג הוא לשרת את העובדים וע״י כך לקדם את מטרות הקבוצה ולשפר את הקבוצה את הפרטים בה.

המאפיינים של מנהיגות משרתת כוללים בין היתר: 

1. הקשבה - הקשבה אמיתית, לא סתם להמתין שמישהו יסיים כדי להגיד מה דעתנו.

2. אמפתיה - הבנה ורגישות למחשבות ורגשות של הזולת.

3. החלמה - היכולת לסייע לעובדים להתגבר על טראומה ממקומות עבודה או מנהלים קודמים

4. מודעות עצמית - במה אני טוב ובמה לא? זיהוי החוזקות והחולשות שלי כמנהל

5. המשגה - ראיה של התמונה הגדולה והיכולת לשיים (לתת שמות) לתופעות. טד לאסו משתמש המון בדימויים כדי להמחיש רגשות ורגעים (״תהיו דג זהב״)

6. שכנוע - לא במובן השלילי אלא במקום שימוש בסמכות פורמלית או בכח. היכולת לשכנע כדי לסנכרן אנשים לכיוון מטרה משותפת.

7. ראייה קדימה - למידה על מנת להתקדם ולהשתפר ולא תחקיר כדי למצוא אשמים. 

8. דוגמא אישית - לא נראה לי שצריך להרחיב

9. מחויבות לצמיחה של אנשים - השקעה של זמן ומשאבים בפיתוח אנשים. 

10. בניית קהילה - בניית קשרים בין חברי הצוות, בניית אמון כדי לשפר פרודוקטיביות ומחוברות. 

יומן צפיה טד לאסו עונה 3 - לפני שמתחילים

מי שעוקב אחרי הבלוג יודע שאני מחבב את טד לאסו ++.

האם יש לי מדבקות ללפטופ של טד לאסו? בוודאי!

האם החלום שלי הוא לכתוב קורס ניהול מבוסס טד לאסו? ברור שכן.

האם הזמנתי תחפושת טד לאסו ובגלל דואר ישראל היא עדיין לא הגיעה אחרי חודש וחצי? תודה לכם ארגון עם לוגו לא מייצג.

בקיצור, לכבוד העונה החדשה שיוצאת ממש מחר אני מתכוון להתחייב (ואולי אפילו לעמוד בהתחייבות) לכתוב עמוד אחד או פחות (מה נקרא one-pager) על כל פרק של טד לאסו. אני אנסה לסכם בקצרה את הפרק, לתת את הטיפים הניהוליים אם יהיו כאלו ואפילו להוסיף פסקה או שתיים של הרחבה מבוססת מחקר למיטיבי לכת.

לא ראיתם טד לאסו?

גשו למקום הרלוונטי בנייד שלכם ונתקו איתי חברות, לא יודע אם נותר לנו על מה לדבר. הייתי סולח לכם יותר אם הייתם תומכים במהפכה המשפטית.

אז מה היה לנו עד כה? (בלי ספויילרים… כמעט)

בצורה מפתיעה (או לא) ChatGPT עושה עבודה ממש גרועה בלסכם את שתי העונות כולל הוספה של פרטים שלא קורים מעולם…

בעונה הראשונה טד לוקח משרת מאמן כדורגל אחרי שאימן בהצלחה קבוצת פוטבול במכללות בארה״ב. למען הסר ספק, מדובר בספורט שונה לחלוטין. פוטבול משחקים עם הידיים, ציוד מגן, ועושים נזקים בלתי הפיכים לראש. כדורגל משחקים, ובכן, עם הרגל, המשחק הפופולארי ביותר בעולם ולרב מגיעים עם בעיות בראש מהבית.

בכל אופן, טד לוקח משרת אימון של קבוצת דמיונית בשם AFC Richmond. הוא חווה בעונה הראשונה את כל מה שיש לכדורגל האנגלי להציע - תקשורת לוחצת, שחקנים שלא מבינים מה נפל עליהם, בוסית שרק משתמשת בו כדי להכשיל את המועדון ומערכת יחסים מתפרקת עם אשתו שמעוניינת להתגרש. 

העונה השנייה עוסקת מערכות היחסים בתוך הקבוצה, צוות האימון, התקפי חרדה וניהול משברים. יהיה קשה לתאר אותה בלי לעשות ספויילרים אז באמת… לכו לראות או לקרוא את התקציר.

למה זה קשור לניהול?

ובכן, כאן אני פשוט אתן שני לינקים לפוסטים קודמים בנושא.

5 שיעורים מטד לאסו על ניהול 

הטייק של טד על סקרנות לעומת שיפוטיות 

מתי מתחילים

הפרק הראשון של עונה 3 עולה מחר, יום רביעי, 15/3 (יום הרצח של יוליוס קיסר). 

אני אנסה לפרסם את הפוסט הרלוונטי בכל סופ״ש אחרי הפרק.

בהצלחה לכולנו.