** השם של הפרק הוא שוב רפרנס לשיר - הפעם אלביס קוסטלו עם (I Don't Want To Go To (Chelsea. מומלץ לצפות בקליפ ולהתגעגע לשנות השבעים בהם זמרים יכלו להיות, איך לומר, פחות אטרקטיבים ועם כישורי ריקוד של הרקדת תנועת נוער גנרית.
תקציר קצר - ריצ׳מונד מתכוננת למשחק הראשון של העונה מול צ׳לסי. טרנט כרים (אינדיפנדט) חוזר לחיינו ועומד ללוות את הקבוצה ולכתוב עליה ספר. ריצ׳מונד מנסה להחתים חלוץ חדש בשם זבה (המקבילה הטלוויזיונית לזלאטן איברהימוביץ) אבל עוד קבוצות גם במירוץ אחריו כולל ווסטהאם. סיפור הפרידה של קילי ורוי יוצא החוצה ומסתבר שרוי היה זה שיזם את הפרידה. טד ממשיך להתעניין בכדורגל ואפילו פותח את אחד הספרים של בירד (אבל מחליט לחכות לסרט). קילי מתמודדת עם הניהול במשרד ומצליחה לייצר קשר ראשוני עם הCFO שלה.
מה למדנו?
אפשר לקחת כל מיני נקודות מהפרק על מו״מ, תקשורת בינאישית אבל אני אתמקד דווקא בבניית צוותים וקבוצות. טד וקילי ניצבים בפני שני אתגרים שונים. שימור צוות ושדרוג (טד) ובניית צוות חדש (קילי).
טד - טד מתחיל את העונה השלישית. אני מאמין גדול בקדנציות (חיתולים כמו פוליטיקאים צריכים להחליף מדי פעם ומאותה סיבה) ויש לא מעט תיאוריות על מחזור חיים של קבוצות ספורט. ברב הליגות השוויוניות אנחנו רואים שקשה להחזיק קבוצה מצליחה לאורך זמן. יש סיבה שהרבה קבוצות זוכות ב2-3 אליפויות אבל אז עוברות שנה או שתיים גרועות (או 25 שנים אם אתם שיקאגו בולס) לפני שחוזרות לעצמן. בלה גוטמן, מאמן הכדורגל היהודי הגדול ביותר אי פעם, דיבר על כך שהעונה השלישית היא קריטית בחיי מאמנים. לקבוצות מנצחות קל יותר לזכות באליפות מאשר לשמור עליה. הסיבות לכך הן רבות: קל יותר לייצר מוטיבציה אצל שחקנים שטרם הגיעו להישגים, היריבים לא תמיד מגיעים מוכנים, לכולם עדיין יש מה להוכיח. אחרי הזכייה באליפות או הישג גדול אחר מתרחשת תופעה שבספרו של פט ריילי (the winner within) נקראת "מחלת היותר" – הרגע שבו יותר מידי שחקנים מרגישים שמגיע להם יותר כי הם חלק מקבוצה מנצחת. הרגע הזה הוא תחילת הנפילה.
אחרי 3 שנים יש צורך בהחלפה, של שחקנים או מאמן כדי לבנות מחדש צוות עם מוטיבציות חדשות. אני חושב שאולי זה חלק ממה שמעלה את סימני השאלה אצל טד מהפרק הראשון.
האתגר הנוסף של טד, וזה אתגר שטד נכנס אליו בעיניים פקוחות, הוא הכנסה של כוכב חדש לקבוצה. בפרק הראשון טד הראה התנגדות קלה לשנות את הסגל כי הקבוצה כבר רצה יפה יחד.
בניגוד למודלים שממפים אישיות של יחידים, אין מודל טוב למיפוי אישיות של קבוצה. ממוצע האישיות של חברי צוות לא נותן מידע מעניין או מועיל לגבי הצוות ולא יודע לנבא איך אישיות חדשה תשפיע על הביצועים בצוות. לכן מאוד קשה לנבא בגיוס עובדים את ההשפעה שלהם על הביצועים והמרקם של הצוות. יהיה מעניין לראות איך טד יתמודד עם האתגר הזה.
שורה תחתונה - השנה השלישית היא נקודת מבחן לבדיקה שהצוות לא מתנוון ולא מתחילות מחלות ארגוניות שלאורך זמן פוגעות בביצועים.
קילי - קילי בונה צוות חדש. היא מנהלת בפעם הראשונה, היא צריכה למצוא את הסגנון הניהולי שלה ולסמן גבולות. היא רוצה שיהיה כיף במשרד, היא רוצה שיאהבו אותה והיא חסרת ביטחון. כמו 99% מהמנהלים שמתחילים לנהל בפעם הראשונה. היא מנסה למצוא את המקום שלה בפוזיציה שכולם מנסים להגביל אותה (היא מקבלת כרטיס אשראי של החברה אבל ״אל תשתמשי בו״).
קילי מתמודדת עם אתגר שהרבה מנהלים מתמודדים איתו - היא לא בחרה את כל הצוות. חלק מהצוות היא (כנראה) גייסה וחלק הונחת עליה מהקרן שהשקיעה בה (ה CFO המקסימה שלה). היא רוצה לגבש אותם וטד מציאה לה לקחת אותם לעשות משהו כיף כמו חדר בריחה.
יש רגע מעניין שבו קילי מחליטה לעמוד מול ה CFO והיא בדרך להתעמת איתה. ברגע שהיא נכנסת למשרד של ה CFO היא מזהה הזדמנות ליצירת קשר אישי ומנצלת אותה. זאתי תהיה כנראה נקודת מפתח להמשך של קילי ולמערכת היחסים שלהן אבל היכולת והרצון של קילי למצוא את נקודת החיבור האישית היא טיפ שכל מנהלת חדשה יכולה וצריכה לאמץ.
הימורים להמשך?
אני צופה קונפליקט בין טד לרבקה בנוגע לתחרות שלה מול בעלה לשעבר. תהיה נקודה שבה טד ירגיש שזה פוגע בקבוצה ויהיה חייב לנהל כלפי מעלה.
ג׳יימי טארט וזבה - העימות הצפוי בין שני האגואים. האם יש כזה דבר יותר מידי טאלנט.
קילי ורוי יחזרו. כי זה מה שאנחנו כצופים צריכים בחיים שלנו.
הציטוט של הפרק - אייזיק מזהה שקילי ורוי נפרדו לפי שפת הגוף שלהם.
Isaac: Whoa. Keeley and Roy have broken up.
Jamie: What? Who told you that?
Isaac: It's not "who," bruv. It's "what." Kinesics. Study of body language. Just look at 'em. No eye contact, Keeley's crossed arms. Roy's clenched arse. It's science.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה