*השם של פרק מבוסס על מערך 4-5-1 שהוא 4 מגינים, 5 קשרים וחלוץ אחד.
תקציר קצר:
הפרק מתחיל בגילוי שקולין בזוגיות עם גבר בשם מייקל. זאבה מגיע לקבוצה. הוא מאחר למסיבת העיתונאים וההצגה מול האוהדים. הוא מפעיל את הקסמים שלו על כולם (אולי חוץ מרבקה) ואח״כ מגיע לחדר ההלבשה שם השחקנים מקבלים אותו בהערצה ילדותית (חוץ מג׳יימי שמסתבר שעבר השתלת מח בין העונה השנייה לשלישית). עם זאבה הקבוצה יוצאת לרצף נצחונות משוגע. רבקה הולכת למתקשרת של אמא שלה ומגלה דברים מטרידים. סאם פותח את המסעדה וכולם מגיעים לחגוג. טד מגלה שגרושתו התחילה מערכת יחסים עם הפסיכולוג הזוגי שלהם (וזה מעורר אצלו את החרדה).
שוב, הפרק מספק אפשרות לדבר על כל מיני נושאים שאני לא אגע בהם. העמידה של זאבה מול הקבוצה, הדרך בה הוא מתקשר, העמידה שלו שמסתירה את טד. אני אפילו לא אכתוב על התמודדות עם טאלנטים (רק כי אני חושב שיהיו עוד פרקים לעסוק בזה).
שני נושאים שחשוב וכדאי לגעת בהם.
- גיוון בארגונים. כולם מדברים על D&I. אין ארגון שלא עסק בנושא בשלוש השנים האחרונות (וכנראה יותר). יש מחקרים איך ארגונים מגוונים מצליחים יותר עסקית ולמה (חדשנות, יכולת להבין לקוחות, גמישות מחשבתית וארגונית). למעשה, גיוון והכלה הוא אחד הנושאים שבהם עולם העסקים ובטח ההייטק מקדים את עולם הספורט. בפרק אנחנו מגלים שקולין הוא גיי ומנהל מערכת יחסים עם מייקל (שמוצג לקבוצה כ״חבר״). קולין מתמודד עם הומופביה בחדר ההלבשה, עם הצורך להשתתף בבדיחות של החבר׳ה ובעיקר עם הצורך להסתיר. יש מעט מאוד כדורגלנים פעילים מחוץ לארון. כל כך מעט שאני בספק שאתם מכירים אותם בשם או תזהו אותם לפי תמונה.הכודרגלן הפעיל האחרון בליגה הראשונה באנגליה שיצא מהארון, ג׳סטין פשאנו, עשה זאת בשנת 1990 וחווה כזאת השפלה ולחץ שהביאו אותו להתאבד ב1998. זה כמובן לא סביר סטטיסטית שאין כדורגלנים הומוסקסואלים, אבל כאמור, יש לכך כמה סיבות למה הם לא יוצאים מהארון (לא טובות, אבל סיבות): כדורגל נחשב לסביבה מאוד גברית, מעט מאוד סובלנות מצד אוהדים לאורך השנים, מעט מאוד דוגמה אישית והפחד שיש מחירים גבוהים ליציאה מהארון. לצד צעדים חיוביים שאפשר לראות בהרבה ליגות מקצועניות (חינוך, סובלנות נומכה לגילויי הומופביה) עדיין המונדיאל האחרון נערך בקטאר, מדינה שבה קהילת הלהט״ב נרדפת. בנושא הזה אני ממליץ בחום על הפרק בפודקאסט הפודיום שם אורן יוסיפוביץ וניר צדוק מראיינים את ספיר ברמן, שופטת הכדורגל שעברה תהליך התאמה מגדרית לפני שנתיים.
- מבנים ארגוניים. הפרק נקרא 4-5-1 שזה, כאמור, מערך שחקנים ספציפי. בפרק הראשון רוי (עוזר המאמן) מסביר למה דווקא מערך אחר (4-4-2) הוא הנכון לקבוצה כמו ריצ׳מונד ומכאן ניתן להסיק שהמערך או המבנה החדש מותאם לשחקן החדש. האם נכון לייצר מבנים פרסונלים? בארגונים ייצור מבנה פרסונלי הוא לפעמים תולדה של ניהול חלש או רצון לשמר טאלנט. לדוגמה, עובדת חזקה שמעוניינת לדווח לדרג גבוה (דירקטור) ולכן לא מדווחת לראש צוות. הדרך הטובה לזהות מקרים כאלו היא לשאול ״אם הייתם מקימים את המחלקה מחדש, מה היה המבנה שמשרת את המשימה בצורה הטובה ביותר?״
זה כמובן לא אומר שזאת טעות, החיים מלאים באילוצים. בסופו של דבר מבנה ארגוני (כמו מערך קבוצתי) הוא אופטימיזציה של אנשים למול משימה. ההבדל הוא שבקבוצות ספורט ניתן לשנות מערך כל משחק בעוד בארגונים שינויים לא נעשים בכזאת תכיפות.
*כמובן שאם משחק אצלכם מייקל ג׳ורדן התשובה לשאלה היא יותר פשוטה. כבר דיברתי על זה פעם כאן.
מילים לסיום - אחד הפרקים הטובים של טד לאסו. בטח העונה אבל בכלל.
הימור לפרק הבא - הפסד לווסטהאם, התקף חרדה וסשן מנטורינג של רוי לג׳ימי.
ציטוטים: וואו, מאיפה להתחיל???
״אי אפשר פשוט לצפות - צריך להפוך אותו לחלק מהקבוצה״ (טד מסביר מה הגישה כלפי זאבה)
״תמציתיות היא נחמדה אבל לפעמים בהירות היא הנשמה האמיתי של שנינות״ (טד מעריך את הישירות של רוי)
״קולין - הוא זיקית, מסוגל להסתגל לסיטואציה חדשה״ (רוי מסביר את היכולת של קולין להתאים את עצמו - ביותר מדרך אחת)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה