עדי גורדון היה, ועודנו, אחד השחקנים האהובים עליי בכל הזמנים.
הוא הסיבה שבחרתי בגופייה מספר 9, הוא נתן תקווה לכל מי שלא גדלו מעבר למטר שמונים. יש לו חיוך כובש והילה רוחנית מדבקת מסביבו. הוא וינר מדהים, מנהיג על המגרש ומחוץ לו ובאופן כללי אחד האנשים הנחמדים בענף (כך אומרים).
השבוע לפני 25 שנים, גמר הגביע של 1996 הפגיש את מכבי ת"א מול הפועל י-ם. מכבי ת"א שהגיעה עם 27 זכיות מול ירושלים שמעולם לא זכתה בתואר. מכבי ת״א הגיעה גם אחרי שזכתה 29 מתוך 30 האליפויות האחרונות (הפסידה ב93 לגליל של פיני גרשון) והייתה השליטה הבלתי מעורערת של הכדורסל הישראלי.
הגמר הפגיש כמה מהכדורסלנים המעניינים ששיחקו בישראל ביניהם גורדון, עודד קטש הצעיר, ואגדת NBA בשם תום צ'יימברס - שחקן שרשם ממוצעים של 18 נק' בליגה הטובה בעולם והשתתף ב-4 משחקי all-stars.
עדי גורדון נחשב לווינר לאורך כל הקריירה שלו. הוא קלע סלי ניצחון במדי מכבי חיפה, הפועל חולון ונתן תצוגות הירואיות גם במדי נבחרת ישראל. אחרי אחד המשחקים של ישראל נגד יוון הופיעה הכותרת "עדי ג'ורדן״ בכל מוספי הספורט של שלושת העיתונים הגדולים.
משחק הגמר המדובר לא התעלה לרמה גבוהה במיוחד. קצב צבירת הנקודות היה נמוך אפילו לתקופה והמשחק הגיעה לשניות האחרונות בשוויון 65 כאשר להפועל ירושלים יש את הכדור האחרון.
22 שניות, פסק זמן. כבר בשנת 1996 מצלמות הורשו להיכנס לפסקי הזמן ואפשרו לצופים מבט על סצנות ניהוליות לא פחות ממדהימות.
שווה להתמקד בשלב הזה בארבעת דמויות המפתח בסיפור שלנו.
עדי גורדון (הפועל ירושלים) - הכוכב של הקבוצה. האיש והמיתוס. בחצי הגמר עדי גורדון קלע רק סל אחד. שלוש שניות לסיום כדי להעלות את הפועל ירושלים לגמר.
פיני גרשון (הפועל ירושלים, מאמן) - פיני שלימים יהיה המאמן של מכבי ויוביל אותה לזכות בתארים בארץ ובאירופה היה נחשב אז לנאחס של מכבי ת״א. הוא לקח לה את האליפות עם גליל עליון ונחשב לדמות לא רצויה בתל אביב. הוא גם נחשב לאחד ממנהלי המשחק הטובים ביותר ובשיאו הטוב באירופה.
טום צ׳יימברס (מכבי ת״א) - הטאלנט של מכבי. הגיע מה NBA עם הילה של כוכב. האיש שכבר ראה הכל והגיע ללמד את האירופאים מהמזרח התיכון קצת כדורסל. לא ניסה להתאים את עצמו לתרבות או לסגנון המשחק בארץ.
צביקה שרף (מאמן, מכבי ת״א) - השריף. מאמן קשוח עם פילוסופיית משחק מאוד נוקשה. נחשב למאמן עם סדר ומשמעת ובעל הישגים רבים בכדורסל הישראלי.
בחזרה למשחק. שוויון 65, פסק זמן ירושלים. פיני מחליט לשחק תרגיל בשם Pick n' roll שלימים יהיה הבסיס להתקפה של אותה מכבי ת"א שתזכה ב-2 אליפויות אירופה רצופות. עדי גורדון אמור להוביל את התרגיל ובסיומו למסור לאחד השחקנים הזרים של ירושלים שינסה להכריע את המשחק. אבל עדי הוא וינר, הוא רוצה את הכדור האחרון. בשלב מסוים פיני גרשון פונה לשחקן אחר שיבצע את התרגיל ועדי זורק לו "או שאתה סומך עלי או שלא".
רגע, הטאלנט הכי גדול שלך, שהביא אותך לגמר מאתגר אותך מול כל הקבוצה. ״סומך עליי או לא?״ לפיני יש אגו וזאת לא סיטואציה פשוטה לאף מנהל כשעובד, מוכשר ככל שיהיה, מאתגר החלטה ניהולית קריטית בזמן אמת ומול כל הצוות. פיני כבר החליט ללכת עם שחקן אחר כשעוזר המאמן מבקש ממנו לשקול שוב.
פיני חושב רגע ואומר לעדי "לך תביא גביע". (אגב, עדי בהיותו פולני עוד אומר לו ״אם אתה לא רוצה, לא צריך״ אבל פיני מוריד לו צ'פחה ואומר לו ״דיר בלאק״)
בצד שני, צביקה שרף, מאמן ותיק ומנוסה מבקש מהשחקנים שלו לבצע עבירה. האידיאולוגיה של צביקה ברורה. הוא רוצה את הכדור אצלו כדי לשלוט בגורלו.הוא מעדיף שירשולים תקלע נקודה או שתיים אבל האפשרות לסל האחרון תהיה של מכבי ת״א. צ'יימברס, שמגיע מהתרבות האמריקאית מסרב לעשות עבירה. למה? כי בארה״ב לא עושים עבירה. (אני לא אכנס לזה אבל מי שרוצה יכול לחפש איך סן אנטוניו הפסידו אליפות בגלל השטות הזאת). המיתוס האמריקאי על השריף הבודד מול הפושע, האחד על אחד בלי עזרה של אחרים מנצח את האסטרטגיה (מי אמר ״תרבות אוכלת אסטרטגיה לארוחת בוקר״?).
צ׳יימברס נכנס לויכוח עם צביקה ובסיום פסק הזמן שחקני מכבי לא יודעים מה עושים. אבל רגע, אם המאמן לא מסכים עם השחקן יש לו אפשרות להחליף את השחקן. בכדורסל בניגוד לכדורגל אין מגבלה על החילופים ולצביקה יש 7 שחקנים אחרים שיכולים להיכנס.
מצד אחד, הטאלנט שמבקש מהמנהל לסמוך עליו. מהצד השני הכוכב הוותיק שלא מיישר קו עם המנהל. שני מנהלים שצריכים לקבל החלטות קשות. פיני שהחליט ללכת עם הכוכב שלו וצביקה שבסופו של דבר החליט לא להחליט. הוא לא מסכים עם הכוכב שלו אבל הוא גם לא מוריד אותו לספסל.
בעלייה למגרש ברור לשחקני הפועל ירושלים שהם מפנים את הדרך לגורדון.
תום צ'יימברס אוסף את שחקני מכבי ומיישר קו "אנחנו לא עושים עבירה".
22 שניות לסיום.
גורדון מכדרר, וממתין. אף שחקן של מכבי לא עושה עבירה.
בדיוק ברגע הנכון הוא עובר את השומר שלו זורק מעל תום צ'יימברס ונותן גביע לי-ם.
הרגע הזה עושה לי צמרמורת כל פעם שאני רואה אותו (ומדובר על מספר פעמים לא סביר בשנה).
זה רגע מזוקק של ניהול בעיניי.
פיני שמסוגל לשים את האגו כשכולם מסתכלים ולהגיד לעדי - אני סומך עליך. אני מנצח או מפסיד איתך.
צביקה שמוותר על הניהול של הסיטואציה ומאבד שליטה.
מנהלים הרבה פעמים שוכחים את שני הכלים האלו. מצד אחד לתת אמון ולשחרר עם הסיכון הכרוך בכך ומצד שני ליישר גם את הכוכבים כי אחרת הם יאבדו את הדרך. אומנות הניהול כנראה נמצא באיזון בין השניים.
נקודה משעשעת לסיום - מי שמפרשן את המשחק הוא דיוויד בלאט. בשניות האחרונות, השדר אורי לוי, שואל את בלאט ״אם אתה מכבי מה אתה עושה?״. ובלאט (שלימים יאמן את מכבי ויזכה איתה בגביע אירופה) עונה ״למזלי אני לא מכבי״.
