אשתי היקרה סיפרה לי השבוע את הסיפור הבא. (לא מצאתי עדות שמדובר בסיפור אמיתי אבל אני מאמין לאביטל כברירת מחדל וצורך השרדותי)
בתחילת שנות ה-40, צבא ארה״ב רצה אספקה של גללי לאמות לפי המפרט לטיפול בעור של מושבי המטוסים. בגלל התקפות על המשלוחים, קווי האספקה מדרום אמריקה הפכו לבלתי אמינים והצבא החליט להקים חוות של לאמות בניו ג'רזי כדי לענות על הביקוש. לאחר שהניסיון נכשל, מישהו החליט לבדוק מה מקור הדרישה.
התברר כי האמריקאים העתיקו מפרט של הצבא הבריטי בתקופת ההתפשטות הקולוניאלית של בריטניה. המפרט המקורי לא התייחס כמובן למושבי עור במטוסים אלא לאוכפים ששימשו לרכיבה על סוסים. לבריטים היו הרבה מושבות וצורך הולך וגדל בפרשים (מה שאמר סוסים חדשים ולא מאומנים וגם אוכפים). ריח העור של האוכפים היה גורם לסוסים להשתגע ולהיות בלתי ניתנים לשליטה. כאשר טיפלו בעור האוכף, ובכן, בקקי של לאמות, הסוסים נרגעו. הטיפול נשאר חלק מהמפרט שעבר מהאוכפים לכיסאות הטייסים.
אבל לא אצלכם, אצלכם אין בעיות כאלו. אצלכם אין קקי של לאמות.
