טקס הענקת גביע האליפות כולל גם הענקת פרס השחקן המצטיין בסדרה. זה לא יהיה הימור פרוע לשים את הכסף על לברון כזוכה בפרס שאותו בטח יקדיש לקובי ברייאנט שנהרג בתאונת מסוק בינואר האחרון.
אבל תרשו לי רגע לדמיין איך הטקס הזה אמור להיות.
אדם סילבר, הקומישנר של הליגה מעניק את הפרס ללברון, מציין שזה הגמר העשירי והאליפות הרביעית שלו. ואז, לברון, באקט מדהים שמייצג את דעתם של כל שחקני הליגה פונה לאדם סילבר ואומר ״לא, אדם, You are the real MVP״. וכל אוהדי הכדורסל מסביב לגלובוס עומדים בסלון ביתם ומוחאים כפיים לאיש הקרח שנראה כמו פקיד בנק והוכיח את עצמו כמנהל הכי גדול בתקופת הקורונה.
אם מחר בבוקר הייתי צריך לבחור אדם אחד שינהל את מגיפת הקורונה ברמה העולמית היה רק שם אחד שעולה לי לראש – אדם סילבר (טוב, גם ג׳סינה ארדרן, ראש ממשלת ניו-זילנד המדהימה, היא אופציה מעולה).
הקומישינר של ליגת הNBA מתגלה כאחד המנהלים המבריקים של העשור האחרון.
אמיץ, חדשני, עמוק, אחד שלא פוחד להיות אגרסיבי למול גילויי שנאה וגזענות, כזה שלומד כל הזמן (ולא רק באים ללמוד אצלו) ואחד שפועל מוקדם, עושה התאמות ומפיק מוצר על סף המושלם.
ליגת הNBA הייתה מהליגות הראשונות להפסיק לפעול בצפון אמריקה. המשחקים הופסקו בצורה מיידית (כה מיידית שבאחד המשחקים ההודעה על ביטול הליגה התקבלה עוד לפני שהמשחק הסתיים) והליגה נכנסה לתרדמת. מיטב מוחות הNBA התכנסו להבין איך ניתן להמשיך את הליגה. מדובר על ליגה בה לקבוצות יש טיסות רבות, נסיעות, מלונות, מסיבות עיתונאים וצוותים גדולים שמלווים את הקבוצות לכל מקום, בקיצור פוטנציאל הדבקה גבוה.
הפיתרון שהליגה מצאה בסופו של דבר הוא ״הבועה״. מתחם דיסנילנד באורלנדו שאירח את קבוצות הליגה למה שנשאר מהעונה ולמשחקי הפלייאוף עד סדרת האליפות שמתחילה השבוע.
הכללים היו ברורים, כמה מלווים מותר להכניס, מה תדירות הבדיקות, מהם העונשים על הפרות (שחקנים נשלחו הבייתה או נכנסו לבידוד על הפרות) ואיך יראה לו״ז המשחקים.
המוצר, המשחק, קיבל את ההתאמות הנדרשות. על מנת לא לצלם יציעים ריקים הליגה החשיכה את שולי המגרש, מסכים עם תמונות של אוהדים שצופים במשחק בזום הוצבו מסביב וזוויות הצילום הותאמו למצב החדש כדי לקבל מוצר קרוב למושלם.
התוצאה היא לא פחות ממדהימה – 0 נדבקים לאורך יותר מחודשיים.
אם זה לא היה מספיק, מחאת Black Lives Matter הגיעה לשיאה (המצער) עם האירועים הקשים והאלימים של שוטרים למול מפגינים ואזרחים שחורים. בהובלת אדם סילבר הליגה אפשרה ועודדה את השחקנים למחות ונתנה להם במה. בכל משחק השחקנים עלו עם כיתוב שונה על החולצות (Vote, Black lives matter, Say her name), קבלו במה להתייחס לאירועים בראיונות לפני ואחרי משחקים והליגה ללא ספק הובילה את המחאה בעולם הספורט.
למה זה קורה ואיך אדם סילבר קשור לזה?
ניהול משבר – אדם סילבר מוביל ארגון לומד וגמיש שיודע להגיב מהר ולהתאים את המוצר שלו למציאות המשתנה. בעוד ממשלות (בעיקר בארה״ב) מגיבות לאט הרבה ארגונים בארץ ממה שאני רואה עושים מעל ומעבר בדרכים יצירתיות לעבוד עם העובדים, לאפשר שעות גמישות, לשלוח מתנות, להתייחס, להכיל ולתמוך. אדם סילבר ניהל את החזרה למשחקים למול השחקנים ויחד איתם. הוא לא קיבל החלטות בצורה מנותקת וקיבל את התמיכה המלאה שלהם (למעט שחקנים בשוליים) כולל לאפשר למי שלא הרגיש בנח לחזור לשחק לעשות כך. אם אפשר ללמוד משהו מאדם סילבר זה כמה חשוב לנהל את הדיאלוג עם השחקנים/עובדים לשמוע מה מטריד אותם ואיך אפשר לייצר להם סביבת עבודה נעימה. סתם דוגמה אחת – במשחק של קבוצת טורנטו, הצגת השחקנים נעשתה ע״י משפחות השחקנים
מחאה – ליגת הNBA היא פרוגרסיבית בצורה יוצאת דופן. היא הליגה הראשונה שתומכת בבריאות הנפשית של השחקנים ומדברת בגלוי על דכאון וחרדה. כמחאה על חקיקה אנטי להט״בית בצפון קרוליינה הליגה פשוט העבירה את משחק האול-סטאר המסורתי מהמדינה כדי לא לעודד תמיכה בחקיקה שכזאת. זאת ליגה שלא פוחדת לנקוט עמדה ולאפשר לשחקנים שלה להביע את עצמם. זה לא נעשה סתם. השבתה של הליגה כרוכה בעלויות אדירות (פגיעה בהסכמי שידור, מפרסמים וכו׳) והליגה מייצרת מצב שבו לשחקנים כדאי להמשיך לשחק כי זוהי הבמה הטובה ביותר לנהל ולדברר מחאה.
כבר כתבתי בעבר כמה חשוב היום מעורבות של ארגונים בחיי העובדים והמעורבות הקהילתית. אפשר לראות ארגונים תורמים כסף דרך ה״תן-ביס״ (בפורטר אנחנו תורמים את הכסף לניצולי שואה ומעון לנשים מוכות), נוקטים עמדה פוליטית, מאפשרים לעובדים לצאת להפגין ובאופן כללי מעורבים הרבה יותר בהשוואה ללפני עשור. תהליך ההתבגרות הזה הוא תולדה של דור מנהלים חדש אבל גם צורך אמיתי של העובדים וציפייה לראות את הארגון שלהם נוקט עמדה.
דיאלוג – אדם סילבר מנהל דיאלוג מתמיד עם השחקנים. זה בולט בעיקר למול הקומישנר הקודם, דיוויד סטרן, שהיה מעולה בתפקידו ואחראי לפריחה של הליגה אבל גם נכנס לקרבות מול השחקנים שנגמרו לא פעם בהשבתת הליגה. השחקנים היום נהנים מהצלחת הליגה ומסגרת השכר קשורה ישירות להכנסות הליגה בצורה כזאת או אחרת. לתחושתי אדם סילבר עשה כמה צעדים בוני אמון עוד לפני משבר הקורונה כמו שדאג להעיף בעלים של קבוצה שהתבטא בגזענות, בתקרית בצפון קרוליינה ובמעורבות החברתית של הליגה. האמון של עובדים בהנהלה הבכירה היא קריטית תמיד אבל נבחנת ברגעי משבר ואין לי ספק שלו היה מועבר סקר ארגוני בליגת הNBA אדם סילבר היה מקבל את אמון השחקנים.
אנקדוטה לסיום על הבועה.
בגמר הליגה ישחקו מיאמי נגד לוס אנג׳לס. המנהל של קבוצת מיאמי הוא לא אחר מפט ריילי שהוביל בשנות ה-80 את הלייקרס לאליפויות והיה האדריכל של קבוצת השואו-טיים הגדולה ההיא. לפני כמה שבועות היה דיון באחת מקבוצות הפייסבוק על מעורבות מנהלים בתהליכי גיוס ונזכרתי בפט ריילי. בכל פעם שהיה רוצה לגייס שחקן הוא היה מגיע לפגישה איתו עם כל טבעות האליפות שלו, שופך אותן על השולחן ואומר ״זה מה שאנחנו עושים, אנחנו בעסקי האליפות״ (באנגלית זה נשמע יותר טוב).
אותו פט ריילי כתב את הספר הניהולי הראשון שאי פעם קראתי (1995, הייתי בן 14) – ״המנצח שבפנים״. די מדהים לחזור אליו ולראות כמה שיעורים רלוונטים עד היום כמו ניהול טאלנטים, דאטה אנליטיקס, בניית קבוצה ומוטיבציות של עובדים.
ועד שיהיה לנו אדם סילבר משלנו – תשמרו על עצמכם, תשמרו מרחק ותהיו בריאים.
