מייקל ג'ורדן, סם בואי, ובלוקבאסטר – כשהתהליך שוכח את המטרה

 

ב-1984 התקיים אחד הדראפטים האייקוניים בתולדות ה-NBA

מהתחלה היה ברור שיוסטון יבחרו בהאקים אולאג'ואן, סנטר ניגרי ממכללת יוסטון שלימים יהיה אלוף NBA וייבחר לשחקן המצטיין של הליגה. בחירה לגיטימית, בטוחה וגם כזאת שהוכיחה את עצמה.
לפורטלנד הייתה הבחירה השנייה. שנה קודם הם בחרו את קלייד דרקסלר שגם הוא לימים יזכה באליפות וייכנס להיכל התהילה של הליגה (בצורה אירונית, את האליפות הוא ישיג במדי יוסטון). דרקסלר משחק באותה עמדה כמו מייקל ג'ורדן, ונחשב לשחקן מצוין.

מאמן פורטלנד, ג'ק רמזי, התקשר להתייעץ עם בובי נייט, מאמן נבחרת ארה"ב שאימן את מייקל באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, והציג בפניו את הדילמה הבאה – האם לבחור במייקל או בשחקן בעמדה אחרת אשר הייתה חסרה לפורטלנד. לבובי נייט הייתה תשובה מאוד פשוטה:
"אין שאלה, תבחר במייקל."
רמזי הקשה: "יש לנו את קלייד (דרקסלר) בתפקיד הזה. חסר לנו סנטר (שחקן גבוה)."
והתגובה של בובי נייט הפכה לאגדה:
"אז תשים את מייקל בעמדת הסנטר."

מייקל ג'ורדן היה טאלנט מהסוג שאפשר לראות כנראה רק בספורט.
שחקן/עובד שנותן תפוקה מהיום הראשון. תחשבו כמה זה נדיר לראות מישהו לא רק נותן ביצועים מעולים מהיום הראשון בעבודה, אלא את הביצועים הכי טובים בחברה – מהיום הראשון.

ובואו נתחיל מהמציאות – פורטלנד בחרו בסאם בואי.
שחקן גבוה ומועד לפציעות, שנתן 2–3 עונות סבירות ולא מעבר. עד היום הוא נחשב לבחירה הגרועה ביותר.
כמה גרועה? שנתיים אחרי, בוסטון תבחר את לן ביאס בבחירה מס' 2, והוא ימות יומיים לאחר מכן ממנת יתר.
ועדיין – סם בואי נחשב כבחירה גרועה יותר.

אז מה אנחנו לומדים מזה?

לפעמים תהליך שלא מתעדכן - מחמיץ את הרגע

תהליך קבלת החלטות, הגדרה של צרכים ופרופילים, בניית תוכניות עבודה – כל אלה חשובים.
אבל אם לא עוצרים מדי פעם לשאול האם התהליך עדיין משרת את המטרה, הוא עלול להפוך ממועיל – למכשול.

תובנות ליישום:

• תהליך הוא אמצעי, לא מטרה. אל תקדשו את השיטה אם היא לא משרתת את מה שבאמת חשוב.

• שינויים בשטח מחייבים גמישות. ג'ורדן לא היה הפתרון הקלאסי לצורך של פורטלנד – אבל הוא היה הפתרון הכי טוב.

• אל תתאהבו בהגדרות שהיו נכונות אתמול. הצרכים משתנים, וגם ההזדמנויות.

• שאלו את עצמכם – מה ייראה כמו טעות ברורה בדיעבד? לעיתים זו הדרך לזהות את מה שנכון עכשיו.

וזה לא רק בספורט

• בלוקבאסטר סירבה לרכוש את נטפליקס ב-2000 תמורת 50 מיליון דולר. התהליך שלה התמקד בהשכרת סרטים פיזיים, ולא אפשר לה לראות את שינוי הכיוון הדיגיטלי. היום נטפליקס שולטת בתעשייה, ובלוקבאסטר – היסטוריה.

• יאהו דחתה את האפשרות לרכוש את גוגל בתחילת הדרך, כי זה לא "התאים לאסטרטגיה". היום גוגל הפכה לפועל – ויאהו כמעט שלא קיימת.

• קודאק המציאה את המצלמה הדיגיטלית – אבל קיבלה החלטה מודעת לא לקדם אותה כדי לא לפגוע בעסקי הפילם. הם נצמדו לתהליך – ואיבדו את השוק.

לסיכום:

כל תהליך חייב להיבנות היטב – אבל הוא לא יכול להיות אטום.
כשהמציאות משתנה, או כשיש הזדמנות חריגה, צריך לעצור ולשאול:

האם אני מנהל את התהליך – או שהוא מנהל אותי?