פרק 4+5
נסעתי לעשות תחקיר מקיף בלונדון. טד לאסו לא גר פה. הייתי בלגולנד, הוא גם לא שם. מצד שני תחפושת טד לאסו שלי הגיעה סוף סוף ויש לי כובע ועליונית של ריצ׳מונד לשנה הבאה.
התקציר:
בירד ורוי חושבים איך לנצח את ריצ׳מונד ואיך לדרבן את השחקנים. הם מגלים את הסרטון של נייט קורע את שלט ה ״Believe״ שתלוי בחדר ההלבשה אבל טד לא מרשה להם להשתמש בזה. אחרי פיגור במחצית טד יוצא לרגע ובירד ורוי מראים את הסרטון לשחקנים שעולים חמומי מח למחצית השנייה.
ריצ׳מונד מפסידה לווסטהאם אחרי שכולם מאבדים את הראש, נייט מתנהג כמו חרא. כולם רוצים לנצח חוץ מטד שרוצה לנצח אבל חסר את האש. רוי מתחיל לאמן את ג׳ימי.
שנדי מאבדת כיוון (חוצה גבולות, מתחצפת, מתקשרת שיכורה ללקוחות) וקילי לא מצליחה לאפס אותה עד שהיא מקבלת הכוונה מג׳ק, המנהלת מקרן הגידור שמשקיעה בה. קילי מפטרת את שנדי ואחרי כמה שוטים של וודקה קילי וג׳ק מתנשקות.
ריצ׳מונד לא מנצחת 7 משחקים רצופים וזאבה מחליט לפרוש מכדורגל. אחרי הפסד 4-0 למנצ׳סטר סיטי טד נותן נאום בחדר ההלבשה. בשורה התחתונה ״אנחנו האנשים להם חיכינו״.
משוב, מלא משוב.
הפרקים האלו מלאים במשוב. בין רופרט לנייט, בין טד והצוות ובין ג׳ק וקילי.
משוב בלי מילים - ״במקום בו אין משוב ישיר, ההתנהגות היא המשוב הטוב ביותר״ (נ.ואקרט למנהלת שלא נתנה משוב).
רופרט מזהה ספק אצל נייט ומייד מסמן לו את המרחק ביניהם ״מר מיניון״ הוא אומר לו ומוריד אותו בדרגה אחרי שביקש מנייט לקרוא לו בשמו הפרטי. אחרי הניצחון על ריצ׳מונד והתנהגות מתנשאת (שוב) של נייט, הוא יחזור להיות רופרט. עד הפעם הבאה. כולנו מכירים בוסים כאלו. למה זה לא עובד? כי ההתנהגות הזאת שולחת את העובד (במקרה הזה נייט) לנסות כל מיני סוגי התנהגויות כדי לקלוע לטעמו של הבוס. אין מקום לאותנטיות ויש עונש על חריגה. ניהול על פי עונשים בצורתו הקלאסית.
אצל טד המשוב שם כל הזמן. הוא מבקש משוב ״אני אסון?״ מהחברים במשרד, הוא מבקש משוב מהשחקנים והוא נותן משוב לגרשותו במקום לשמור בבטן. טד מזמין משוב שוב ושוב. מבקש שיח עם השחקנים ולא בפעם הראשונה (בפרק האחרון של העונה השנייה במחצית הוא שואל את השחקנים מה צריך לעשות כדי לנצח). החיובי? יצירת תרבות משוב, גילויי פגיעות, יצירת אמון ושיח. השלילי? בצורה קיצונית זה יכול להביא לחוסר אמון ופגיעה בסמכות. אם המנהל שואל כל הזמן מה צריך לעשות אז איפה ההכוונה?
ג׳ק עושה מנטורינג לקילי. היא מסבירה לה איך לפטר את שנדי. שמה לה את המילים בפה (אני מתאפק) ונותנת לה את התסריט לפיטורים. הטוב? היא דוחפת את קילי להתנהגות הנכונה, לשים גבולות ולעשות את הצעד הקשה אבל ההכרחי. הרע? כמה דברים. תסריט הוא סוג של שכבת הגנה בסיסית וכשהיא לא עובדת אין לכם את התשובה הבאה בתור. לקילי לא הייתה את התשובה לשאלה הבאה של שנדי ולמרות שלא מראים לנו את הדיאלוג שנדי עושה סצנה (וקילי מתמודדת בגבורה). הדבר השני הוא השימוש בשיטת הסנדוויץ׳ הידועה לשמצה. המשוב שניתן בין שתי מחמאות. לדוגמה ״עשית קמפיין בחירות מעולה ועכשיו אתה הורס את הדמוקרטיה אבל לפחות לכולנו תהיה כניסה לארה״ב בלי ויזה״ סתם זורק דוגמה.
זוהי שיטה נוראית ואין להשתמש בה אף פעם. די. מספיק.
כמו שאומר הציטוט ״Nobody likes shit sandwich״.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה