למרות מבנה הגוף הלא אתלטי בעליל שלי (תודה אבא ואמא על גנטיקה משובחת), מעולם לא היה חסר לי אויר כדי לדבר במשחקי כדורסל. יש יאמרו (וחלק מהקוראים הם עדים יד ראשונה) שלא הייתי סותם את הפה אף פעם.
כילד שגדל בשנות התשעים וראה את צ׳רלס ברקלי, לארי בירד, רג׳י מילר ומייקל ג׳ורדן הייתה לי חיבה אדירה לשחקנים שלא רק שיחקו את המשחק בצד הספורטיבי שלו, אלא גם השקיעו הרבה בצד הפסיכולוגי.
מייקל ג׳ורדן כמובן לקח את זה רחוק, רחוק מידי, אבל לארי בירד היה כנראה הדברן האולטימטיבי שראה הספורט. האינטרנט מלא בסיפורים נהדרים עליו כמו הפעם שהגיע לתחרות השלשות (תחרות קליעות שנערכת בסוף שבוע האול-סטרס כל שנה) ובזמן שכל המתחרים התחממו רק לארי לא נגע בכדור ופשוט עבר בין השחקנים והביט בכל אחד מהם. בסופו של דבר לאחד מהם נמאס והוא שאל את לארי מה הוא עושה? התשובה ״כלום, אני רק בודק מי מכם הולך לסיים שני״. לארי ניצח.
טראש-טוק (דיבור מלוכלך, הקנטות, ״ירידות״) הוא חלק בלתי נפרד מהספורט. כל ספורט (למרות שקשה לי לדמיין כזה באופניים או סקי). הרעיון הוא ״לשחק עם הראש״ של היריב, להסיח את דעתו ולגרום לו לטעויות מנטאליות. אבל האם יש מקבילה כזאת בארגונים? ובכן... כן.
בשנת 2000, כשחברת התעופה בריטיש אירוויס לקחה על עצמה לממן את בנית הלונדון איי (הגלגל ענק בלונדון – חוויה מיותרת) חברת הבנייה נתקלה בקשיים הנדסיים להעמיד את הגלגל. מנכ״ל וירג׳ין אטלנטיק, ריצ׳רד ברנסון, מיד שלח מסוק לעבור מעל לונדון עם שלט ״ BA can’t get it up״. לא בדיוק הנימוס הבריטי שהייתם מצפים.
דוגמא נוספת היא מנכ״ל ג׳נרל מוטורס שהכריז על מכונית חדשה שתתחרה בסדרה C של חברת מרצדס ואמר ש״היא נקראת סדרה C כי היא די בינונית״.
ניסויים שבדקו את השפעת התופעה מצאו כמה ממצאים לא באמת מפתיעים - כשאנשים נתקלים בטראש טוק הם יותר תחרותיים, בעלי מוטיבציה ויצרניים יותר.
מצד שני, היצירתיות פוחתת, הסחות הדעת גוברות והסיכוי לפעולות לא אתיות עולה גם כן.
כמנהלים חשוב לדעת שבעוד שדיבור שכזה מעלה את הביצועים של היריב, כאשר הוא נעשה בתוך הצוות הוא מוריד ביצועים. האם כדאי להשתמש בטראש טוק למול יריב? אולי, אם תרצו להסיח את דעתם מהמטרה או לחבר את הצוות שלכם סביב אויב משותף. בכל אופן זאת טקטיקה מסוכנת.
ארגונים יותר קטנים משתמשים לעיתים בטראש-טוק כדי להציק לגדולים ולייצר רעש. סודה-סטרים עשו מספר מהלכים גאוניים (בעיניי) כשהציבו פחי מחזור מלאים בקבוקים ריקים של קולה ופפסי כדי להדגיש את ההשפעה החיובית של המוצר שלהם על הסביבה לעומת קוקה קולה ופפסי הענקיות.
שורה תחתונה? קשה לי להאמין שאנחנו חיים בעולם שבו טראש-טוק ייתפס שמשהו שארגונים מוכנים לחיות איתו, פנימה והחוצה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה