הצלחה מדבקת

כריסטיאנו רונאלדו הוא אחד משני השחקנים הטובים בעולם.

הוויכוח מי טוב יותר, רונאלדו או מסי הוא מיותר לחלוטין (אם כי כיפי ומהנה) כי למען האמת אנחנו פשוט ברי מזל לראות את השניים האלו מפגינים יכולת שיא לאורך העשור וקצת האחרונים.

בשנתיים האחרונות רונאלדו משחק בקבוצת יובנטוס באיטליה אליה עבר לאחר שנים ארוכות בריאל מדריד.

לא מעט חשבו שהמעבר של רונאלדו היה אמור לסמן את סוף הקריירה שלו. בכל זאת, מדובר בשחקן לא צעיר (בן 34) שעובר לשחק בליגה פיזית יותר מהליגה הספרדית. רונאלדו ניפץ את כל התחזיות האלו בעוד עונה מעולה וגם השנה הוא מספק שיאים שלא נראו, בוודאי לא ממישהו בגיל 34.

רונאלדו נחשב תמיד למתאמן הטוב בעולם. הוא משקיע שעות בטיפוח יכולות חדשות ושמירה על כושר גופני מעולה שאפשר לו גם להימנע מפציעות ארוכות בשנים האחרונות. למעשה רונאלדו מתאמן כל כך טוב שהוא מדביק את השחקנים האחרים.

לאחרונה פורסם שבעקבות רונאלדו שחקני יובה הורידו את אחוז השומן בגופם ע״י שמירה על אורך חיים בריא יותר וזאת בזכות הדוגמה האישית שרונאלדו מספק.

זאת כמובן לא הפעם הראשונה בעולם הספורט שכוכבים מדביקים (לטוב ולרע) את שאר השחקנים.

זה יכול להיות מייקל ג׳ורדן, לארי בירד וקובי ברייאנט שמתאמנים קשה ודורשים זאת מכולם או לברון ג׳יימס שמזלזל בדיוויד בלאט וגורם לקבוצה שלמה למשבר אמון עם המאמן.

״הדבקה חברתית״ ידועה בעולם הארגונים והנה כמה דוגמאות:

בסדרת מחקרים באוניברסיטת סטנדפורד בחנו את ההשפעה של הדבקה חיובית – הם מצאו שנחמדות היא מדבקת בין אנשים. מעשים טובים מובילים למעשים טובים. הרבה ארגוני שירות מציבים את ערך ״השירות הטוב״ כהנחיית מנהלים אבל למעשה הדרך הטובה יותר להטמיע את ערך זה היא להתנהג כך לעובדים ולהדביק אותם בהתנהגות הזאת.

כמובן שהדוגמא השלילית מתקיימת גם כן. מחקר אחר בהרווארד מצא שיועצים פיננסים שעבדו עם קולגה אשר עברה על חוקי אתיקה ועל החוק היו ב37% יותר סיכוי לנהוג בצורה דומה. הקלישאה של תפוח אחד רקוב שהורס את כל הסל היא נכונה לצערנו.

התנהגויות ניהוליות מדבקות – פיתוח עובדים, חשיבה אסטרטגית, שיתוף פעולה, אמינות, יכולת קבלת החלטות. כל אלו התנהגויות ניהוליות אשר מדבקות את דרג ניהול הביניים כאשר מנהלים בכירים מגלים אותם. מחקר של הרווארד שבדק את הנושא הראה שגם ביצועים של מנהלים דרג הביניים היו טובים יותר כשאר הביצועים של המנהלים שלהם היו טובים יותר (שזה לא מפתיע בהנחה שהתנהגויות ניהוליות חיוביות מובילות לביצועים).

מחוברות מדבקת - בהמשך באותו מחקר נבדקו גם רמות המחוברות של מנהלי דרג הביניים ומנהלים בכירים. גם כאן, ושוב בצורה לא מפתיעה, נמצא קשר בין רמת המחוברות של הניהול הבכיר לדרג מתחתיו ועד לעובדים. מנהלים עם מחוברות גבוהה (עשירון עליון) מנהלים אנשים עם רמת מחוברות הגבוהה ב40% ממנהלים בעלי מחוברות נמוכה (עשירון תחתון).

תחשבו על סביבת העבודה שלכם וכמה מהר התנהגויות טובות ורעות הופעות לנורמה (להביא עוגה ליומולדת של מישהו לעומת לאחר לישיבות).

כל מי שאי פעם השתתף בקורס, קבוצת עמיתים מכיר את הסיטואציה הבאה – המנחה מבקש מכולם להציג את עצמם בלי הוראות מפורשות. אני מוכן להתערב שבמרבית המקרים הדרך שבא הראשונים מציגים את עצמם קובעת את ההמשך. אם אמרתי שם, תפקיד, מקום מגורים זה מה שגם רב האנשים אחרי יגידו למרות שברור שמדובר במשהו רנדומלי לחלוטין.

התנהגויות מדבקות בארגונים ובצוותים הרבה יותר מסיסמאות על הקיר, סט-ערכים ואסטרטגיות. בסוף הדוגמא האישית של כל אחד מאיתנו משפיעה על העמיתים שלנו ועל העובדים שלנו.

מוציאים לשון

נתחיל עם ניסוי קטן.

קחו 30 שניות ותתרכזו בנקודה האדומה במרכז העיגול הירוק. תקרבו את העיניים למסך אם התמונה קטנה לכם מידי (ואם אמא שלכם אומרת לכם שזה לא בריא לעיניים – היא צודקת. מצד שני אם אתם עדיין גרים עם אמא העיניים שלכם זאת הבעיה הכי קטנה).

בכל מקרה, אחרי 30 שניות בערך העיגול הירוק אמור להתחיל להיעלם (אם זה לא עובד נסו שוב ותתרכזו רק בנקודה האדומה).

נעלם? יופי, בוא נמשיך.

לא נעלם? תאמינו לי שלרוב האנשים העיגול נעלם, הבעיה היא אצלכם ואין לי איך לעזור לכם. אבל אל תוותרו, תמשיכו לקרוא.

רוצים דוגמה יותר צבעונית? בבקשה:

אפקט טרוקסלר (Troxler effect) מסביר תופעה מעניינת. בהינתן שאנחנו מתבוננים ומתרכזים בדבר מסוים. עצמים אחרים שאינם בתנועה (ובדרך כלל בצבעים חלשים יותר) נעלמים מהראייה הפריפריאלית שלנו. מדובר בתופעה ידועה שגילה פיזיקאי שווייצרי בתחילת המאה ה-19 (1804 אם להיות מדויקים). הסיבה היא שהעין מתרגלת לצבעים ובהיעדר גירוי, כמו תנועה, המוח מעלים את הצבעים האלו.

בוריס בקר ואנדרה אגאסי הם שניים משחקני הטניס הטובים ביותר במאה ה-20. הם זכו בעשרות תארים לאורך הקריירה שלהם (אגאסי ב60, בוריס ב49) והרוויחו מעל 25 מיליון דולר כ״א בפרסים.

מאזן המשחקים ביניהם עומד על 10:4 לטובת אגאסי אבל ההתחלה הייתה שונה לגמרי.

בשלושת המפגשים הראשונים שהתקיימו בשנים 88-91 בקר ניצח. זאת לא הייתה הפתעה בשום צורה שהיא. בקר היה מדורג בצורה קבועה בחמישייה הראשונה של שחקני הטניס בעולם ולתקופה מסוימת כמספר 1-2. אגאסי בתקופה המקבילה רק נכנס לעשירייה הראשונה ורב הזמן גרד את החמישייה הראשונה מלמטה.

לבקר היה סרב מדהים (סרב – חבטת ההגשה הראשונה של השחקן) שבשיאו הגיע למהירות של כמעט 250 קמ״ש. אגאסי מתאר את הסרב כ״משהו שלא ראיתי מעולם״. הוא הציב לאגאסי בעיה שתסכלה אותו ושלחה אותו לחפש פתרונות שונים ומשונים.

לשחקני טניס יש רוטינות. ג׳וקוביץ מכדרר לפני סרבים, שארפובה ופדרר מסדרים את השיער. שחר פאר שלנו מפנה את הגב ומשננת מנטרות שעוזרות לה להתרכז. הכל כדי להשיג יתרון קטן לאורך המשחק המתיש הזה.

אחרי שעות של צפייה אגאסי התחיל לשים לב למשהו משונה. לבקר היה טיק בלתי רצוני. תוך כדי הרוטינה הקבועה שלו הוא היה עושה אחד משני דברים. הוא היה מוציא את הלשון למרכז או לצד שמאל של הפה. אגאסי שם לב שכיוון הלשון מסמן גם את כיוון הסרב. מאותו הרגע ״החלק הקשה לא היה לענות על הסרבים, אלא לא להסגיר שאני יודע לאן הוא מגיש״.

שחקני טניס מפזרים רמזים, כמו עובדים, כמו עסקים כמו בעיות. לפעמים כשאנחנו מתבוננים זמן רב מידי בבעיה אנחנו מתחילים לאבד מידע. אנחנו מתמכרים לפיתרון אנחנו מתקבעים ולכן חברות רבות מקימות צוותים אדומים שמטרתם היא לאתגר את הפתרונות הקיימים ולתת נקודת מבט שונה על דרך הפעולה הנבחרת.

ולקרו – מה שחלקנו מכירים כסקוטש (הסוגר המגניב על הנעליים שהיינו קונים מ״גלי״ לוותיקים שבינינו) הוא סיפור שמדגים היטב את הצורך בהתבוננות. ממציא הולקרו שם לב שבהליכות שלו ביער ישנם זרעים שנדבקים למכנסיים שלו. התבוננות במיקרוסקופ העלתה עיצוב של ווי קרס זעירים שאפשרו לזרעים להיצמד למכנסיים. כך נולד הרעיון לולקרו שהחליף במוצרים מסוימים את הריצ׳רץ׳ והפך להצלחה.

היכולת לקבל נקודת מבט חדשה על סיטואציה מוכרת היא חשובה. אגאסי היה יכול לנתח את המשחק של בקר במשך שעות. הוא יכל לנתח את אחוזי ההצלחה של סרבים אשר מוגשים ימינה ושמאלה וכך לקבל החלטה סטטיסטית לגבי המיקום שלו על המגרש. האמת ששחקני טניס, כדורסל, כדורגל כולם עושים זאת. שוערים בכדורגל יודעים את ההעדפה של בועט הפנדלים שמולם אבל דמיינו שהם היו יכולים לדעת לאן הוא בועט בגלל שפת גוף כזאת או אחרת? בשביל זה הם היו צריכים להסתכל על אותה הבעיה בצורה שונה. לא להתמקד בכיוון הבעיטה אלא בהתנהגות הבועט.

עובדים מפזרים רמזים על שביעות רצון (או חוסר) בהתנהגויות שונות. כולנו יודעים שמספר ימי המחלה מנבאים מחוברות ארגונית ואכפתיות כלפי סביבת העבודה וחברויות בעבודה יכולות לנבא סיכויי הישארות.  המיקוד שלנו, בצורה טבעית, הולך לפעמים לתוצאות עסקיות, ביצועים, סקרים ולא תמיד לדברים פשוטים הרבה יותר כמו אכפתיות ועזרה הדדית או אפילו שמירה על הניקיון של המשרד. 

מאותו רגע שגילה את הסוד של בקר אגאסי ניצח ב10 מתוך 11 המפגשים הבאים ביניהם. שנים אח״כ, על כוס בירה, הוא יספר את הסוד לבקר המתוסכל שלא הבין איך מישהו קורא את הנשק הקטלני שלו. אגאסי פשוט לא ניסה לנצח את הסרב. הוא הפסיק להתמקד בו ועבר להתמקד בבוריס. שם הוא מצא את הפיתרון. 

(ותודה לבן דניאלי על ההפנייה לסיפור המעולה הזה)