מוציאים לשון

נתחיל עם ניסוי קטן.

קחו 30 שניות ותתרכזו בנקודה האדומה במרכז העיגול הירוק. תקרבו את העיניים למסך אם התמונה קטנה לכם מידי (ואם אמא שלכם אומרת לכם שזה לא בריא לעיניים – היא צודקת. מצד שני אם אתם עדיין גרים עם אמא העיניים שלכם זאת הבעיה הכי קטנה).

בכל מקרה, אחרי 30 שניות בערך העיגול הירוק אמור להתחיל להיעלם (אם זה לא עובד נסו שוב ותתרכזו רק בנקודה האדומה).

נעלם? יופי, בוא נמשיך.

לא נעלם? תאמינו לי שלרוב האנשים העיגול נעלם, הבעיה היא אצלכם ואין לי איך לעזור לכם. אבל אל תוותרו, תמשיכו לקרוא.

רוצים דוגמה יותר צבעונית? בבקשה:

אפקט טרוקסלר (Troxler effect) מסביר תופעה מעניינת. בהינתן שאנחנו מתבוננים ומתרכזים בדבר מסוים. עצמים אחרים שאינם בתנועה (ובדרך כלל בצבעים חלשים יותר) נעלמים מהראייה הפריפריאלית שלנו. מדובר בתופעה ידועה שגילה פיזיקאי שווייצרי בתחילת המאה ה-19 (1804 אם להיות מדויקים). הסיבה היא שהעין מתרגלת לצבעים ובהיעדר גירוי, כמו תנועה, המוח מעלים את הצבעים האלו.

בוריס בקר ואנדרה אגאסי הם שניים משחקני הטניס הטובים ביותר במאה ה-20. הם זכו בעשרות תארים לאורך הקריירה שלהם (אגאסי ב60, בוריס ב49) והרוויחו מעל 25 מיליון דולר כ״א בפרסים.

מאזן המשחקים ביניהם עומד על 10:4 לטובת אגאסי אבל ההתחלה הייתה שונה לגמרי.

בשלושת המפגשים הראשונים שהתקיימו בשנים 88-91 בקר ניצח. זאת לא הייתה הפתעה בשום צורה שהיא. בקר היה מדורג בצורה קבועה בחמישייה הראשונה של שחקני הטניס בעולם ולתקופה מסוימת כמספר 1-2. אגאסי בתקופה המקבילה רק נכנס לעשירייה הראשונה ורב הזמן גרד את החמישייה הראשונה מלמטה.

לבקר היה סרב מדהים (סרב – חבטת ההגשה הראשונה של השחקן) שבשיאו הגיע למהירות של כמעט 250 קמ״ש. אגאסי מתאר את הסרב כ״משהו שלא ראיתי מעולם״. הוא הציב לאגאסי בעיה שתסכלה אותו ושלחה אותו לחפש פתרונות שונים ומשונים.

לשחקני טניס יש רוטינות. ג׳וקוביץ מכדרר לפני סרבים, שארפובה ופדרר מסדרים את השיער. שחר פאר שלנו מפנה את הגב ומשננת מנטרות שעוזרות לה להתרכז. הכל כדי להשיג יתרון קטן לאורך המשחק המתיש הזה.

אחרי שעות של צפייה אגאסי התחיל לשים לב למשהו משונה. לבקר היה טיק בלתי רצוני. תוך כדי הרוטינה הקבועה שלו הוא היה עושה אחד משני דברים. הוא היה מוציא את הלשון למרכז או לצד שמאל של הפה. אגאסי שם לב שכיוון הלשון מסמן גם את כיוון הסרב. מאותו הרגע ״החלק הקשה לא היה לענות על הסרבים, אלא לא להסגיר שאני יודע לאן הוא מגיש״.

שחקני טניס מפזרים רמזים, כמו עובדים, כמו עסקים כמו בעיות. לפעמים כשאנחנו מתבוננים זמן רב מידי בבעיה אנחנו מתחילים לאבד מידע. אנחנו מתמכרים לפיתרון אנחנו מתקבעים ולכן חברות רבות מקימות צוותים אדומים שמטרתם היא לאתגר את הפתרונות הקיימים ולתת נקודת מבט שונה על דרך הפעולה הנבחרת.

ולקרו – מה שחלקנו מכירים כסקוטש (הסוגר המגניב על הנעליים שהיינו קונים מ״גלי״ לוותיקים שבינינו) הוא סיפור שמדגים היטב את הצורך בהתבוננות. ממציא הולקרו שם לב שבהליכות שלו ביער ישנם זרעים שנדבקים למכנסיים שלו. התבוננות במיקרוסקופ העלתה עיצוב של ווי קרס זעירים שאפשרו לזרעים להיצמד למכנסיים. כך נולד הרעיון לולקרו שהחליף במוצרים מסוימים את הריצ׳רץ׳ והפך להצלחה.

היכולת לקבל נקודת מבט חדשה על סיטואציה מוכרת היא חשובה. אגאסי היה יכול לנתח את המשחק של בקר במשך שעות. הוא יכל לנתח את אחוזי ההצלחה של סרבים אשר מוגשים ימינה ושמאלה וכך לקבל החלטה סטטיסטית לגבי המיקום שלו על המגרש. האמת ששחקני טניס, כדורסל, כדורגל כולם עושים זאת. שוערים בכדורגל יודעים את ההעדפה של בועט הפנדלים שמולם אבל דמיינו שהם היו יכולים לדעת לאן הוא בועט בגלל שפת גוף כזאת או אחרת? בשביל זה הם היו צריכים להסתכל על אותה הבעיה בצורה שונה. לא להתמקד בכיוון הבעיטה אלא בהתנהגות הבועט.

עובדים מפזרים רמזים על שביעות רצון (או חוסר) בהתנהגויות שונות. כולנו יודעים שמספר ימי המחלה מנבאים מחוברות ארגונית ואכפתיות כלפי סביבת העבודה וחברויות בעבודה יכולות לנבא סיכויי הישארות.  המיקוד שלנו, בצורה טבעית, הולך לפעמים לתוצאות עסקיות, ביצועים, סקרים ולא תמיד לדברים פשוטים הרבה יותר כמו אכפתיות ועזרה הדדית או אפילו שמירה על הניקיון של המשרד. 

מאותו רגע שגילה את הסוד של בקר אגאסי ניצח ב10 מתוך 11 המפגשים הבאים ביניהם. שנים אח״כ, על כוס בירה, הוא יספר את הסוד לבקר המתוסכל שלא הבין איך מישהו קורא את הנשק הקטלני שלו. אגאסי פשוט לא ניסה לנצח את הסרב. הוא הפסיק להתמקד בו ועבר להתמקד בבוריס. שם הוא מצא את הפיתרון. 

(ותודה לבן דניאלי על ההפנייה לסיפור המעולה הזה)