כמעט בכל סיטואציה
מורכבת או לא בעבודה אני יכול למצוא הקבלות לסדרת המופת ״הבית הלבן״.
כן, גם אני
הייתי רוצה שארון סורקין יכתוב לי את המלל ליום יום שלי. אני מדמיין שיחות הרבה
יותר שנונות בכל walk and talk משרדי וברגעים קשים אני שולח הודעה או מרים טלפון לאחת והיחידה בלומנשטיק
שתבין על מה אני מדבר.
ברצינות, מדובר
בסדרה האינטליגנטית ביותר בעיני ששודרה אי פעם. עונה 2 היא מופת לכתיבה ועומדת
במבחן הזמן. סצנת הסיום שלה עם פס הקול של “brother
and arms” (dire striates) היא רגע מדהים, ולא יאומן שהשיר הזה הגיע רק במקום הרביעי
במצעד 80-90 של גל״צ.
בכל אופן, הסדרה
הזאת גם כוללת כמה רגעי ניהול מופתיים וכאלו שאפשר ללמוד מהם לא מעט.
1. איך להתמודד עם
רכלנים? כולם אוהבים להיות במעגל הידע. כולם רוצים להסתובב עם המבט של ״אני יודע
משהו חשוב״. אבל, ככל שמתקדמים צריך גם להבין שהיכולת שלך לסתום את הפה חשובה לא
פחות מהיכולת שלך לנהל. יש חשיבות בניהול המסרים הארגוניים. אם זה שינוי ארגוני
שצריך לעבור את הערוצים הנכונים ולהתגבש לתוכנית פעולה לפני שמופץ קדימה ואם זה
החלפה פרסונלית שפשוט צריך לשמור על כבודו של האדם המוחלף. אף אחד לא רוצה לנהל
קרבות מאספים ולנהל נזקים. אל תהיו כאלו מצד אחד ותזכרו את המשפט של יצחק שמיר מצד
שני ״סוד, הוא בין שני אנשים אם אחד מהם מת״.
בעונה השלישית, פרק 5, טובי מתמודד עם הדלפה מתוך
הצוות שלו שעלולה להביך את הנשיא. הוא אוסף את הצוות שלו ונותן נאום קצר ויחסית מפתיע לדמות שלו. הוא לא נכנס בהם, הוא לא נוזף.
הוא רק מזכיר להם למה הם עובדים איפה שהם עובדים ומה החלק שלו ושלהם.
2. איך לבחור מס׳
2? כניסה לתפקיד ניהולי היא ארוע. לא טוב או רע בהכרח אבל יש לארוע הזה טקסיות
מסויימת שמעוררת שאלות בסביבה המיידית. קודם הייתם אחד מהחבר׳ה והיום אתם קובעים
את הבונוסים. קודם הייתם בצחוקים והיום לפעמים אתם נכנסים לחדר ויש שתיקה מוזרה כי
בדיוק דברו עליכם. אביטל (אשתי היקרה) אמרה לי כשנכנסתי לתפקיד ״אל תלך איתם לאכול
צהריים כל יום, כי לפעמים הם צריכים לדבר עליך מאחורי הגב״.
ואחת השאלות שנשאלת בפעם הראשונה שנעדרים ליותר
מיומיים היא ״מי מחליף אותך?״. בעיניי לפחות זאת שאלה של אמון. לא IQ, לא
מומחיות, אמון. מי האדם שבהיעדרך אתה סומך על ההחלטות שהוא/היא יקבלו. זה האדם שמופיע
בהודעת הOOO
(out of office)
שלך. זה האדם שיקבל החלטה.
בפוליטיקה האמריקאית הנשיא נואם פעם בשנה את נאום
מצב האומה. חלק מהטקס הוא שאחד השרים (הזוטרים יותר) נשאר מחוץ לאולם במקום מוגן
למקרה שמישהו ינסה למחוק את כל ההנהגה האמריקאית. במקרה כזה, אותו השר יהפוך להיות
מיידית הנשיא.
מי יהיה מספר 2 שלו? לג׳ד ברטלט היה טיפ לשר
הצעיר:
3. שונות בגיוס.
הבית הלבן של הבית הלבן הוא דמוקרטי. אפילו מאוד
דמוקרטי. וככאלו הם תופסים תחת על כל מי שחושב אחרת, מדבר אחרת ומוכנים להשקיע זמן
ומשאבים כדי להוציא אותו אידיוט. אבל, לפחות בשני רגעים שונים בסדרה הנשיא וראש
הצוות שלו (Chief of Staff) מגייסים רפובליקנים לעבודה. חלק מזה כדי להעשיר את השיח בתוך
הצוות, חלק בשביל ״לדבר את השפה״ של הצד השני ואולי גם חלק כדי להרגיז את שאר
העובדים. בכל מקרה, ניהול חזק שמצליח להכניס אנשים מוצלחים עם תפיסות שונות מביא ערך
גדול. שונות יכולה להתבטא בהמון צורות (מגדר, גזע, גאוגרפיה, טעם באוכל) וכששונות באה
בנוסף לכישרון ויכולת (ולא כעלה תאנה) היא הופכת צוותים לחזקים יותר.
4. אפס סובלנות
לבריונות – בהמשך אותה עונה איינסלי (עו״ד הרפובליקנית שגוייסה) נתקלת בשני קקות שמזלזלים בה, מתנהגים
בבריונות ובסופו של דבר גם משאירים לה ״מתנה״ על השולחן. סם סיבורן, המנהל שלה עושה
מה שצריך לעשות כל מנהל בסיטואציה כזאת. אפס סובלנות. אפשר להתווכח על הדרמטיות
שבסצנה אבל הרעיון ברור וכבר כתבתי עליו מלא פעמים. מי שסובלני להתנהגות של חארות
יפסיד עובדים טובים אחרים שפשוט לא ישארו.
5. תכירו את
העובדים שלכם... באמת תכירו. בתחילת עונה 2 (כבר אמרתי שהיא מופלאה?) אנחנו זוכים
להצצה לימי הקמפיין של ברטלט וליחסים שלו עם הצוות כשהם מתגבשים לידי צוות. עולה
תמונה לא מחמיאה בה הוא לא מכיר את התפקידים שלהם, לא זוכר את השמות ובאופן כללי
לא מגלה עניין רב. יש מנהלים שחושבים שזה מגניב, זה לא. אין שום דבר מקסים בלא
לזכור את השם של העובד, את הגדרת התפקיד שלו (גם אם לך היא נשמעת לא קריטית –
עבורו היא משמעותית) וזה לא מעיד שום דבר טוב עליך כמנהל.
לוקח
לברטלט זמן להבין את זה. זה יכול להיות הריחוק , זה יכול להיות מנגנון הגנה אבל בסופו
של דבר הוא מבין את הערך של האנשים שמקיפים אותו והוא דואג שגם הם ידעו שהוא מעריך
אותם.
משוב
חיובי ומילת הערכה כנה היא לעולם לא מיותרת. עדיף תמיד להגיד תודה, סליחה ולהביע
הערכה מאשר להניח שמישהו אחר יודע. זה הרגל ששווה להתאמן עליו.
ועוד סעיף
בונוס.
הדמות המעניינת
ביותר בסדרה בעייני, בטח מבחינת ההתפתחות האישית שלה היא מי שמתחילה כדוברת של
הבית הלבן ומחליפה בסופו של דבר את לאו בתור chief of staff.
סי.ג׳יי קרייג מספקת
כמה שיעורים מאוד מעניינים על תקשורת, ניהול ממשקים, יכולת ניהול כלפי מעלה וניהול
ברמה הגבוהה ביותר.
אני מצרף קטע
די ארוך עליה אבל אני ממליץ בחום למי שאוהב וגם למי שלא לראות קטעים שלה מנהלת את
מסיבות העיתונאים, יוזמת מהלכים אסטרטגים
ומנהלת תהליך כניסה לתפקיד.
חוץ מזה, מדובר
באליסון ג׳ני שהיא אחת השחקניות האדירות והמצחיקות בעולם.
אחלה פוסט!! אהבתי שצירפת סרטונים לכאלו(כמוני)שלא מכירים את הסדרה
השבמחק