אחד
הנושאים שיועצים ארגוניים ואנשי HR מאוד אוהבים הוא.... תופים... התמודדות עם דורות x, y, z
בעולם העבודה. כל דור מאופיין בשנות לידה אחרות
ובשלל מאפיינים שמגדירים אותו בעולם העבודה. מה הוא אוהב,, מחפש רוצה ואיזה יחסים
יש לו עם הארגון.
מאוד
אוהבים להסביר איך דור אחד אוהב לעבוד רק בשביל כסף ואחר מחפש הגשמה ושלישי רוצה
להתפתח ושהארגון שלו יתמוך בחדי-קרן ולא יקנה קפה בצבעים שהם לא פוליטקלי קורקט.
אני,
מי היה מאמין, לא יכול לשמוע יותר על הנושא הזה.
אבל...
מה שכן מעניין אותי זה היכולת של אנשים להשתנות ולהתפתח לאורך זמן. איך אנשים
מסוימים מצליחים להישאר רלוונטיים ומצוינים בתעשייה שלהם ובמקצוע שלהם למרות
שהעולם מסביב משתנה.
עולם
הספורט מאפשר לנו לראות את השינויים האלו בצורה יחסית מהירה. שחקני כדורסל וכדורגל
נשענים לא מעט על היכולות האתלטיות שלהם מצד אחד ומצד שני המשחקים האלו מורכבים
מספיק כדי לחפות על חיסרון אתלטי בדרכים שונות (בניגוד נגיד למקצועות ״טהורים״
יותר כמו ריצה וקפיצה).
וינס
קרטר נכנס השבוע (תחילת ינואר 2020) לספר השיאים כשהפך לשחקן הNBA
הראשון ששיחק בארבעה עשורים שונים. הוא ערך את הבכורה שלו ב1999 כשחקן טורונטו
והשבוע שיחק במדי אטלנטה בעונתו ה22 בליגה.
העובדה
הזאת מעניינת עוד יותר כי וינס קרטר הצעיר היה מפלצת אתלטית ברמות קיצוניות. הוא
זכה בתחרות ההטבעות בצורה המשכנעת ביותר אי פעם ובאולמפיאדה הטביע מעל בחור צרפתי
מסכן בגובה 2.18
מ׳.
אז איך
הוא נשאר רלוונטי? וינס קרטר השתנה. לארוך הקריירה שלו הוא עבר ממעמד של כוכב
אתלטי לשחקן מסייע. משחקן שמסתמך על כניסות לסל לקלעי איכותי ושומר. היום התפקיד
של וינס קרטר הוא גם חברתי וחונך בתוך הקבוצות בהן הוא משחק ובניגוד לשחקנים אחרים
הוא הסכים לשים את האגו בצד ולהיות חלק מצוות הסיוע שמשחק לפעמים פחות מעשר דק׳
בערב.
היכולת
של ספורטאים להשתנות תוך כדי הקריירה, להפסיק להסתמך על האתלטיות היא קריטית.
הגדול ביותר (מסי, רונאלדו, ג׳ורדן, קובי בריינט, לברון ג׳יימס, פדרר) הוסיפו
אלמנט חדש למשחק שלהם כל קיץ. הם היו או עדיין הכי טובים בתחומם אבל לא הפסיקו
ללמוד ולהתקדם.
כמעט
בכל מקצוע היום עולם העבודה הוא מהיר (ועצבני). טכנולוגיות משתנות, שפות הופכות
להיות רלוונטיות יותר או פחות, מודלים חדשים ועסקיים נכנסים ומקצועות שלא היו
קיימים לפני עשור הופכים להיות הכי חמים בשוק.
איך
מחזיקים קריירה ארוכה בעולם כזה? אין לי מושג. אבל יש לי רעיונות.
1. אגו בצד. היה
לי דיון השבוע עם מישהו שטען שהמודל הכלכלי שכולם עובדים בו בתחום העבודה שלו לא
נכון והמודל הישן שהוא גדל עליו הוא האמת היחידה. זה הרגיש קצת שהוא מוכר לי חנות
של בלוקבסטר בעולם של נטפליקס. לא תודה. העולם השתנה?
הנחות היסוד
השתנו? זוזו קדימה. אל תאחזו במה שהכרתם רק בגלל שהכרתם אותו. תשאלו מסביב, תבקשו
עוד דעה ותנסו להבין האם הגיע הזמן לשחרר.
2. למידה – להישאר
מעודכנים נשמע כמו הדבר הכי בסיסי אבל דווקא בתחום שלי אני רואה כמה אנשים מסיימים
ללמוד ביום האחרון שלהם בתואר. ״בעולם של ידע, בורות היא בחירה״ (דונלד מילר).
3. להשתנמך כדי
להשתדרג – אין בושה בלהתחיל מלמטה שוב כדי לרכוש ידע בעוד דיסציפלינה. זה לא נעים
אבל להשתנות זה לא נעים.
4. תהפכו להיות
אנשים של חיבורים. תדעו לחבר בין אנשים. בתוך החברה שלכם וגם מחוצה לה. היכולת
להכיר אנשים בתחומים שונים היא מעולה ברמת הנטוורק אבל היא גם יכולת בפני עצמה. אחד
הדברים ששוק בשוק העבודה נותן הוא היכרות עם אנשים שונים בחברות אחרות ובתפקידים
שונים. היכולת לדעת לחבר בין תחומים שונים במקצוע שלכם נותנת לכם יתרון על פני
אנשים שרואים רק ערוץ אחד (הבית של פיסטוק ורח׳ סומסום לילדי שנות ה-80).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה