יום שבת, 13 בדצמבר 2025

קללת בלה גוטמן

אחד הדברים המקסימים בספורט זה התפר בין המקצוענות לפולקלור. בין האנליטיקה שמכתיבה סגנון למלח שמפוזר מאחורי השער למזל טוב. בספורט יש מספר רב (מידי?) של קללות אבל הנה כמה מן החביבות עליי.
קללת הבמבינו - הבוסטון רד סוקס (בייסבול) מוכרים את בייב רות׳ לניו יורק ניקס ולא זוכים באליפות 86 שנים.

קללת העז - אוהד יווני שנמנע ממנו להיכנס למשחק בייסבול בשיקגו ב 1945, קילל את הקבוצה, קללה שהחזיקה עד שנת 2016. 

וכמובן, קללת בלה גוטמן.

בלה גוטמן היה יהודי חביב ומאמן כדורגל מדהים. הוא אימן את בנפיקה בשנות השישים והוביל אותה להישגים חסרי תקדים כולל שתי זכיות רצופות בליגת האלופות בשנת 1961 ו 1962 עם נצחונות בגמר על ברצלונה וריאל מדריד.

לאחר הזכיה השניה בלה גוטמן פנה לבעלים על מנת לקבל העלאת שכר ואלו סרבו. 

גוטמן בתמורה ״קילל״ את המועדון והבטיח שלא יזכו בשום תואר אירופאי במאה השני הבאות. וכך היה, לפחות עד כה. בנפיקה הפסידה בשמונה גמרים, האחרון שבהם בשנת 2014. 

בשנת 1990, מאמן בנפיקה דאז, אוסביו, על לקבר של בלה גוטמן כדי לבקש את סליחתו ולבטל את הקללה. כל מי שמכיר אמהות פולניות היה אומר לו שזה מיותר… ואכן, זה לא הצליח.


אין תיעוד לסכום אותו ביקש גוטמן, חלק מהמקורות טוענים סכום קטן, וחלק העלאה של 65%. ישנן עדויות שבאותה עונה המועדון ביקש מבלה גוטמן לשלם עבור חצי מהשהות שלו באחד ממשחקי החוץ כי אשתו הצטרפה לנסיעה. כסף קטן למועדון (וכנראה גם לגוטמן) אבל עוד עדות לטעמו שהמועדון קטנוני וקמצן. 

אלו כמובן לא התנהגויות שאנחנו רואים בארגונים כי כולנו מקבלים רק החלטות טובות אבל עדיין, אולי מישהו או מישהי מבולבלים וכדאי להם לחשוב איך מנהלים את העובדים והעובדות המצטיינים בחברה.




 

יום ראשון, 7 בדצמבר 2025

פט ספנסר והסלאשרים

 פט ספנסר הוא סיפור מגניב ומרתק על אדם שעושה שינוי קריירה די נדיר.

מי שאוהב ספורט יתחבר, מי שאוהב סיפורי סינדרלה יאהב, ומי שמאמין בסלשרים זה הסיפור בשבילו.

נתחיל מהסוף, פט ספנסר הוא שחקן כדורסל בגולדן סטייט (יחד עם אחד, סטף קרי) בליגת ה-NBA. בסופ״ש האחרון הוא קלע שיא קריירה של 19 נקודות ובכלל השבוע האחרון מאיר לו פנים עם ממוצעי נקודות דו ספרתיים.
אבל בניגוד לשחקני כדורסל אחרים בליגה שעברו חיים שלמים שמוקדשים לחלום ה-NBA, ספנסר עד לפני כמה שנים היה בספורט אחר.

עד שנת 2019 ספנסר היה שחקן לקראוס במכללה במרילנד והיה לא רע בזה. כמה לא רע? הוא שיאן האסיסטים בכל הזמנים של ליגת המכללות, הוא זכה בפרס השחקן המצטיין של הליגה והיה בדרך לעשות קריירה בלקראוס (אני מנסה לא לצחוק, אבל זה ספורט אמיתי עם מקלות עם רשת מצחיקה כזאת…).
למי ששואלים מה זה לקראוס? שאלה לגיטימית — שילוב של הוקי, כדורגל ומבוכים ודרקונים.

בחזרה לספנסר… בשנת 2019 הוא מחליט לנצל את האפשרות לעשות שנה חמישית באוניברסיטה ועובר לאוניברסיטת Northwestern לשחק כדורסל. הוא נותן עונה לא רעה בכלל, אבל לא מספיק כדי שמישהו ב-NBA יסתכל עליו ברצינות. שילוב של גיל וחוסר ניסיון לא שמים אותו על הרדאר של אף קבוצה.
הוא יוצא לשחק באירופה ואחר כך בליגת הפיתוח של ה-NBA. הוא מצליח לקבל כמה ניסיונות בליגת ה-NBA, ובפברואר 2024 בגיל 28 הוא משחק את משחק הבכורה שלו בליגה. החוזה הזמני הופך לקבוע, וככה הוא מצליח להשלים את המעבר ולהיות אולי אחד היחידים בעולם לשחק ברמות הכי גבוהות בשני ענפי ספורט שונים לחלוטין.

סיפור מעניין נוסף. בדראפט הNBA נבחרים 60 שחקנים כל עונה (30 קבוצות שבוחרות כל אחת פעמיים שחקנים חדשים). פט ספנסר כאמור לא נבחר בדראפט אבל אימץ לעצמו את המספר 61 משתי סיבות. אחת, המספר שלו בלקראוס היה 7 (6+1) והשנייה שהוא השחקן ה 61 שלא בחרו בו.

השאלה הנשאלת כמובן היא האם הסרט עליו יהיה בנטפליקס, אמזון, אפל או דיסני…



יום שלישי, 1 ביולי 2025

מייקל ג'ורדן, סם בואי, ובלוקבאסטר – כשהתהליך שוכח את המטרה

 

ב-1984 התקיים אחד הדראפטים האייקוניים בתולדות ה-NBA

מהתחלה היה ברור שיוסטון יבחרו בהאקים אולאג'ואן, סנטר ניגרי ממכללת יוסטון שלימים יהיה אלוף NBA וייבחר לשחקן המצטיין של הליגה. בחירה לגיטימית, בטוחה וגם כזאת שהוכיחה את עצמה.
לפורטלנד הייתה הבחירה השנייה. שנה קודם הם בחרו את קלייד דרקסלר שגם הוא לימים יזכה באליפות וייכנס להיכל התהילה של הליגה (בצורה אירונית, את האליפות הוא ישיג במדי יוסטון). דרקסלר משחק באותה עמדה כמו מייקל ג'ורדן, ונחשב לשחקן מצוין.

מאמן פורטלנד, ג'ק רמזי, התקשר להתייעץ עם בובי נייט, מאמן נבחרת ארה"ב שאימן את מייקל באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, והציג בפניו את הדילמה הבאה – האם לבחור במייקל או בשחקן בעמדה אחרת אשר הייתה חסרה לפורטלנד. לבובי נייט הייתה תשובה מאוד פשוטה:
"אין שאלה, תבחר במייקל."
רמזי הקשה: "יש לנו את קלייד (דרקסלר) בתפקיד הזה. חסר לנו סנטר (שחקן גבוה)."
והתגובה של בובי נייט הפכה לאגדה:
"אז תשים את מייקל בעמדת הסנטר."

מייקל ג'ורדן היה טאלנט מהסוג שאפשר לראות כנראה רק בספורט.
שחקן/עובד שנותן תפוקה מהיום הראשון. תחשבו כמה זה נדיר לראות מישהו לא רק נותן ביצועים מעולים מהיום הראשון בעבודה, אלא את הביצועים הכי טובים בחברה – מהיום הראשון.

ובואו נתחיל מהמציאות – פורטלנד בחרו בסאם בואי.
שחקן גבוה ומועד לפציעות, שנתן 2–3 עונות סבירות ולא מעבר. עד היום הוא נחשב לבחירה הגרועה ביותר.
כמה גרועה? שנתיים אחרי, בוסטון תבחר את לן ביאס בבחירה מס' 2, והוא ימות יומיים לאחר מכן ממנת יתר.
ועדיין – סם בואי נחשב כבחירה גרועה יותר.

אז מה אנחנו לומדים מזה?

לפעמים תהליך שלא מתעדכן - מחמיץ את הרגע

תהליך קבלת החלטות, הגדרה של צרכים ופרופילים, בניית תוכניות עבודה – כל אלה חשובים.
אבל אם לא עוצרים מדי פעם לשאול האם התהליך עדיין משרת את המטרה, הוא עלול להפוך ממועיל – למכשול.

תובנות ליישום:

  • תהליך הוא אמצעי, לא מטרה. אל תקדשו את השיטה אם היא לא משרתת את מה שבאמת חשוב.

  • שינויים בשטח מחייבים גמישות. ג'ורדן לא היה הפתרון הקלאסי לצורך של פורטלנד – אבל הוא היה הפתרון הכי טוב.

  • אל תתאהבו בהגדרות שהיו נכונות אתמול. הצרכים משתנים, וגם ההזדמנויות.

  • שאלו את עצמכם – מה ייראה כמו טעות ברורה בדיעבד? לעיתים זו הדרך לזהות את מה שנכון עכשיו.

וזה לא רק בספורט

  • בלוקבאסטר סירבה לרכוש את נטפליקס ב-2000 תמורת 50 מיליון דולר. התהליך שלה התמקד בהשכרת סרטים פיזיים, ולא אפשר לה לראות את שינוי הכיוון הדיגיטלי. היום נטפליקס שולטת בתעשייה, ובלוקבאסטר – היסטוריה.

  • יאהו דחתה את האפשרות לרכוש את גוגל בתחילת הדרך, כי זה לא "התאים לאסטרטגיה". היום גוגל הפכה לפועל – ויאהו כמעט שלא קיימת.

  • קודאק המציאה את המצלמה הדיגיטלית – אבל קיבלה החלטה מודעת לא לקדם אותה כדי לא לפגוע בעסקי הפילם. הם נצמדו לתהליך – ואיבדו את השוק.

לסיכום:

כל תהליך חייב להיבנות היטב – אבל הוא לא יכול להיות אטום.
כשהמציאות משתנה, או כשיש הזדמנות חריגה, צריך לעצור ולשאול:

האם אני מנהל את התהליך – או שהוא מנהל אותי?

קללת בלה גוטמן

אחד הדברים המקסימים בספורט זה התפר בין המקצוענות לפולקלור. בין האנליטיקה שמכתיבה סגנון למלח שמפוזר מאחורי השער למזל טוב. בספורט יש מספר רב (...