סטטוס קוו הוא מונח הלקוח מלטינית ומתאר שמירה על המצב הקיים. הפירוש
הוא למעשה "המצב שהיה לפני המלחמה". הדעה הרווחת הרבה פעמים (בפוליטיקה,
דת, מדינה וחברה) שיש יתרון בשמירה על מצב קיים ואנשים נמנעים משינויים גדולים
וקיצוניים.
לקיחת סיכון נעשית לרב בשני מצבים: או כאשר אדם, חברה או קבוצה נמצאים
בשיאם ואז הרווחים מאפשרים לקיחת סיכונים מתוך הנחה שישנו מרווח טעות להכיל אותם,
או וכנראה נפוץ יותר, כאשר אותן חברות או קבוצות נמצאות במשבר או בתחתית ואין הרבה
מה להפסיד.
כבר כתבתי על דני איינג', המנהל של בוסטון (בפוסט שעסק באומץ ניהולי)
שהחליף שני שליש קבוצה מנצחת מתוך הנחה שהקבוצה הגיעה למיצוי הפונטציאל שלה. ובכן,
אני חושב שאפשר להגיד שהניסוי שלו נכשל (בוסטון הודחה השנה והקבוצה כנראה תעבור תהליך בנייה מחודש) אבל זה לא אומר שהוא טעה.
ארסנל, קבוצת הכדורגל מלונדון, לא זכתה בליגה האנגלית במשך כמעט 15
שנים עד שהחליפה את המאמן האגדי שלה, ארסן ונגר, מתוך דבקות בסטטוס קוו ואולי פחד
משינוי. ברצלונה שהודחה שלוש שנים ברציפות מליגת האלופות שקלה לאחרונה האם להחליף
את המאמן שלה והחליטה שלא.
שינוי מאמן אינו ערובה להצלחה ותואר כזה או אחר הוא לא מדד בלעדי
להצלחה או לכישלון (יש יאמרו שמאמנה של ברצלונה מצויין וסובל מחוסר מזל. אף אחד לא
יגיד זאת על המאמן של ארסנל שהלך הבייתה 7 שנים מאוחר מידי).
למה זה מעניין? הטיית הסטטוס קוו קובעת כי אנשים נוטים לא לפעול הרבה
יותר ממה שהם נוטים לפעול. מאמר של הרווארד שסוקר תחומי עיסוק רבים (כלכלה, ניהול
ובריאות) מראה ששמירה על סטטוס קוו נפוצה בצורה לא פרופרציונאלית.
יש כמובן גם מקרים אחרים. טורנטו רפטורס סיימו את העונה שעברה עם מאזן
של 59 נצחונות ורק 23 הפסדים. המאזן השני בטיבו בליגה והטוב ביותר באזור שלהם.
המאמן שלהם, דווין קייסי, זכה בתואר מאמן העונה ובשלב הראשון של הפלייאוף הם הדיחו
את וושינגטון. בשלב השני הם פגשו את קליבלנד של לברון ג'יימס והודחו, שנה שנייה
ברצף, בצורה משפילה (4-0). מסאי יוג'ירי, המנהל של טורנטו רפטורס, ניגש לבעלים
לקבל החלטה לא פשוטה. הוא ביקש לפטר את המאמן הטוב בליגה. יוג'ירי עשה זאת כי, כמו
דני איינג', הוא הבין שהקבוצה הגיעה לשיאה עם המאמן הנוכחי ועל מנת לבצע קפיצת
מדרגה צריך שינוי.
בקיץ טורנטו החתימו מאמן צעיר בשם ניק נרס ועשו טרייד משמעותי על
קוואי לנארד, שחקן מעולה אבל שלא שיחק כל העונה הקודמת. הם לקחו סיכון. סיכון
גדול.
על פניו הסיכון השתלם וטורנטו העפילו לגמר הNBA בפעם הראשונה בתולדות הקבוצה ויתמודדו מול גולדן
סטייט.
בפרק הבונוס של הפודקאסט שלו, מדבר אדם גרנט על הטיית הסטטוס קוו
בעיקר בקרב מנהלי דרג ביניים. לטענתו הם נמצאים במלכוד. מצד האחד, הקונפורמיות
הארגונית בהרבה מקרים שרתה אותם כדי להתקדם בארגון ומצד שני שמירה על הסטטוס קוו לא
משרתת את הארגון ועוצרת יצירתיות ופריצות דרך. ארגונים כמעט אף פעם לא מתגמלים
(בכסף או דרכים אחרות) מנהלים שלוקחים סיכונים. על מנת לשנות את המאזן הזה, ובגלל
שארגונים חייבים לנצל כל יתרון אפשרי, אולי צריך ליצור תשתיות ארגוניות ללקיחת
סיכונים או לעודד תרבות ארגונית אשר סבלנית ללקיחת סיכונים גם במקרים של כשלונות.
ואגב, למרות הכישלון (בינתיים) בבוסטון, המאמן והמנהל עדיין בתפקידם
ומקבלים גיבוי מהמערכת.
מאמר של הרווארד
מאמר נוסף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה