אומץ
ניהולי.
המושג
הזה הוא כל כך נדוש וחבוט שכמעט מתבקש לדלג עליו. אבל ננסה.
את משחקי
העונה הסדירה בשנת 2016/17 הבוסטון סלטיקס סיימו במקום הראשון באזור שלהם והגיעו
עד גמר המזרח שם הפסידו לקליבלנד של לברון ג'יימס.
כוכב
הקבוצה היה אייזאה תומאס המרגש שאיבד את אחותו רגע לפני הפלייאוף וסחב את הקבוצה
למרות פציעה בתצוגות הירואית.
בוסטון
נחשבה לקבוצה צעירה ומבטיחה עם בחירות דראפט (בחירת שחקנים מהקולג') טובות ועם
עתיד מזהיר. כל מה שנשאר הוא שהקבוצה תתבגר, תוסיף שחקן או שניים ותהיה מועמדת
ראויה.
באותו
הקיץ הקבוצה החליפה 11 מתוך 15 השחקנים הסגל. כולל תומאס.
ספוילר –
גם בעונה הבאה היא הפסידה בגמר המזרח לקליבלנד. ועדיין, בעיניי מדובר באחד מהאקטים
האמיצים בותר של ניהול שראיתי.
דני
איינג' המנהל (GM) של
בוסטון בחר לעשות שינוי דרסטי מתוך הבנה שחומר השחקנים הזה לא מתאים לעלות מדרגה
ואין טעם להמשיך לעוד עונה של "כמעט".
תחושת
הבטן שלי אומרת שהוא צדק ורק חוסר מזל גרם לבוסטון לא לבצע את אותה קפיצת מדרגה
ואת התוצאות נראה בעתיד הקרוב.
כל כך
הרבה פעמים אנחנו נתקלים בשיתוק שאוחז מנהלים שממשיכים לעשות את אותם המהלכים
למרות שברור להם שהגבינה זזה והם ימשיכו להגיע לאותה תקרת זכוכית וידפקו בה את
הראש פעם אחר פעם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה