יום שבת, 26 בינואר 2019

CBE - Career Best Effort

פט ריילי, הוא המנהל המקצועי של המיאמי היט שמשחקת (ועוד רגע תפסיד) בגמר הNBA.
אבל לפני 30 שנה ויותר הוא היה המאמן האגדי של אחת מהקבוצות ההיסטוריות של הליגה, לוס אנג׳לס לייקרס, עם שחקנים כמו מגי׳ק גונסון וקארים אבדול ג׳אבר. 
ספר הניהול של פט ריילי היה ספר הניהול הראשון שקניתי בשבוע הספר בחיפה ב1995. בזמנו לא הבנתי שמדובר על ספר ניהול אבל קריאה חוזרת שלו מלמדת המון וכוללת שיעורים שעדיין רלוונטים.
ריילי דאג להתפתחות עובדים (במקרה הזה שחקני כדורסל) בצורה שרב הארגונים היום עדיין לא מצליחים לעשות.
הלוס אנג'לס לייקרס של 1986 היו אחת מקבוצות הכדורסל המוכשרות אי פעם וביום נתון - הקבוצה הטובה בעולם. הם אפילו לא הגיעו לגמר הליגה. הם הפסידו בצורה מפתיעה לקבוצת יוסטון רוקטס הצעירה ולא הצליחו להגיע לגמר של 1986 לשחק מול קבוצה אגדית אחרת, הסלטיקס שזכו באליפות.
לפט ריילי נמאס לשמוע כמה כישרון יש בקבוצה ולאחר המפלה הוא בנה את תוכנית ה-CBE(Career Best Effort) 
מטרת התוכנית הייתה לנתח את היכולת של השחקנים בקבוצה ולשפר אותה. הוא אסף נתונים על כל שחקן בקבוצה עוד מימי התיכון וניסה להבין איך השחקן מתפקד ביום ממוצע. לאחר מכן, הציב יעד לכל שחקן להשתפר בלפחות אחוז אחד.
2 נקודות חשובות בתוכנית של ריילי:
1. לא רק נקודות - כל מה שיכל להימדד נמדד. איבודים, אסיסטים, סחיטת עבירות וכל פעולה שיש לה משמעות (לא רק סטטיסטית) על המגרש.
2. שיפור עצמי - השחקן העשירי בקבוצה לא נמדד אל מול הכוכבים אלא מול עצמו ולמול המקבילים שלו בקבוצות אחרות. זה יצר מטרה שהיא אפשרית, מדידה (smart) ומאתגרת.
אחוז אחד נשמע כמו מעט מאוד אבל במשחק כדורסל שיפור של אחוזים בודדים עושה הבדל גדול שיפור לאורך זמן מייצג מומנטום חיובי שהוא קריטי בעונת NBA של 82 משחקים.
התוצאה - הלייקרס זכו באליפות בשנתיים הבאות והיו הקבוצה הראשונה שזוכה פעמיים ברציפות מזה 20 שנה.
אנחנו מתקרבים לימי שיחות הערכת הביצועים ושיחות על התפתחות עובדים, קביעת יעדים ומתן משוב. השילוב של דאטה איכותית בתהליך נשמע לנו כמעט טבעי היום אבל לפני 30 שנה היה מדובר על עבודת נמלים ופריצת דרך. 
בנוסף לכך, ההבנה שתוכנית ההתפתחות של כל שחקן/עובד הינה אישית וההערכה שלכל שחקן יש תפקיד שונה בקבוצה היא לא מובנית גם כיום. 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

קקי של לאמות ולגאסי ארגוני

אשתי היקרה סיפרה לי השבוע את הסיפור הבא. (לא מצאתי עדות שמדובר בסיפור אמיתי אבל אני מאמין לאביטל כברירת מחדל וצורך השרדותי)  בתחילת שנות ה-4...