בין מסי לאריה סטארק - הצורך בלהשתנות

השבוע האחרון הביא איתו כמה סיפורים מגניבים והזדמנות לראות כמה מהקבוצות שמעצבות את הספורט בשנים האחרונות. ברצלונה, גולדן סטייט וכמובן, הצבא של ג'ון סנואו ודיאנריז טארגאריין (אזהרת ספויילרים להמשך למי שלא ראה את פרק 3 של עונה 8).

רבות דובר על סגנון המשחק טיקי טאקה שמאפיין את ברצלונה ומהווה חלק מהתרבות הארגונית של המועדון. סגנון המשחק שמבוסס על מסירות רבות נלמד מהאקדמיה המפוארת של המועדון ומשוחק בכל קבוצות המועדון החל מגיל ילדים ועד בוגרים ללא תלות (במידה מסויימת) במאמן או בשחקנים (כמובן שנעשות התאמות מקומיות).

גולדן סטייט, אלופת הNBA  בשנתיים האחרונות, מבססת את המשחק שלה על מסירות רבות. סטיב קר, מאמן הקבוצה, מודד את הקבוצה בכמות המסירות שנעשות בכל משחק. לשם השוואה, גולדן סטייט שמשחקת בימים אלו נגד יוסטון (היריבה המשמעותית ביותר שלה) מוסרת ב30% ויותר מהיריבה שלה בכל משחק. חשוב לציין שלא מדובר בנתון שמנבא נצחונות אלא יותר בסגנון ותרבות ארגונית.

מדוע זה קריטי? הכדורגל שמשוחק היום שונה בתכלית מזה של סוף המאה הקודמת. אם בתחילת שנות האלפיים לשחקן היו כמעט 3 שניות מרגע קבלת הכדור עד ששחקן יריב יגיע אליו היום מדברים על שניה אחת ולפעמים פחות. שחקנים היום נדרשים לקבל החלטות במהירות רבה, בדופק גבוה ותחת לחץ. כלומר, המסירה היא כישור חשוב וקריטי להצלחת קבוצות.

ולא רק מסירות, אם בעבר ההחלטות היו יותר אינדיבידואליות היום קבוצות מובילות נדרשות לאינטילגנציה קבוצתית בקבלת החלטות שמתבטאת בתנועה ללא כדור, לחץ קבוצתי על היריב ותנועה וחשיבה קבוצתית שנקראת Swarm intelligence . הסגנון הזה הכריח שחקנים לצאת מהתפקיד המסורתי שלהם ולאמץ יכולות אחרות וחדשות. בארגונים אנחנו מדברים היום על המהנדס העגול, שרואה ויודע יותר מרק את הדיסיפלינה שלו וכמעט אין תחום בו כישורים משיקים אינם מהווים יתרון יחסי.

הסגנון הזה מאפשר לקבוצות להגיב מהר יותר לשינויים בעזרת המאמץ הקבוצתי וחברות עסקיות לא שונות מהותית. גם הן נדרשות לעשות התאמות לסביבה עסקית משתנה, תחרותית עם קצבי זמן שונים לחלוטין ממה שהכרנו לפני עשור. 
אם פעם חברות רכב הוציאו דגם חדש כל 8 שנים הרי לפני עשור יצא דגם חדש פעם בשנתיים והיום אין חברה שלא משיקה דגם חדש כל שנה ולו רק כדי להישאר רלוונטית בתחרות.  בסקר שנערך בקרב חברות מעל 70% ציינו שהמורכבות של העולם העסקי היא אתגר משמעותי עבורם ו94% ציינו שהיכולת להתמודד עם אתגרים מורכבים היא פקטור ניהולי מרכזי.

במאמר שפורסם בHBR, צויינו 5 שיעורים שחברות יכולות ללמוד מסגנון המשחק טיקי-טאקה' ומהשינויים שנעשים בקבוצות ספורט היום. השיעורים רלוונטים לנושא הקבוצתיות והסגנון/תרבות אבל חורגים גם מעבר מן הסתם. 

יצירת חזון משותף – במשך שנים רבות מועדני כדורגל התייחסו בביטול לנושא החזון. כיום הגדרת המשימה הארגונית של מועדוני כדורגל יכולה לכלול מושגים כמו גאווה, התפתחות אישית וכו'. צוותי אימון יושבים עם שחקנים בתחילת העונה על מנת להגדיר מטרות משותפות לא רק ברמת התוצאות אלא גם ברמת ההתפתחות האישית של השחקנים וההרגשה שהם רוצים לחוות ולייצר לאוהדים. יחידה ארגונית בגודל מתאים (וכתלות בארגון) צריכה וכדאי לה להגדיר ייעוד ברמה היחידתית והאישית.

בנוסף, מחקר של דן אריאלי הראה שביצועים של עובדים משתפרים ב30% כאשר הם רואים משמעות בעבודה שלהם. לשם ההשוואה, סמים ממריצים משפרים ביצועים של ספורטאים ב15%.

תפקידים ומבנים גמישים – במשך שנים התפקידים על מגרשי הכדורגל והכדורסל היו מאוד מוגדרים. בלם היה גבוה וחזק, חלוץ זריז וקטן וסנטר בכדורסל היה מפלצת בגובה שני מטר ומעלה. השינוי בסגנון וההתפתחות ביכולות השחקנים הביאו למצב שבו קווין דוראנט (שחקן גולדן סטייט) יכול לשחק בשלושה ארבעה תפקידים שונים על המגרש ולשחקני כדורגל רבים יש יותר מעמדה אחת אפשרית על המגרש. שחקן שמוגבל לעמדה אחת על המגרש מהווה חיסרון כי הוא פוגע בגמישות הקבוצתית ביכולת להגיב מהר במקרה של פציעה/הרחקה או ספיגת שער שמשנה את תוכנית המשחק. חברות רבות היום מאמצות מבנים היברידים או מטריצים על מנת לייצר גמישות ארגונית שמאפשרת יכולת תגובה טובה יותר לשוק. המבנים האלו לא מושלמים ומעלים אתגרים ניהוליים אבל הם הכרח למציאות המשתנה.

מנטור ולא בוס – בטור נהדר של אוריאל דסקל הוא מספר על המהפך מהמאמן הצועק והנרגן למאמן המלטף, המכיל והמנחה. המאמנים המובילים היום בעולם הם אלו שנוקטים בעמדות מכוונות יותר כמו סטיב קר, פפ גאורדיולה, יורגן קלופ ואלו שהצליחו לעשות את השינוי כמו גרג פופוביץ. מנהלים ומאמנים שדבקו בעמדתם כמו ז'וז'ה מוריניו יהיו חייבים להשתנות כדי לחזור להיות רלוונטים. אפשר לייחס את זה לחילופי דורות אבל אני חושב ששחקנים רוצים לשחק אצל מאמנים שמפתחים אותם ויוצרים סביבה נעימה ולא רק עבור תוצאות.

מטרות משותפות – בעבר שחקנים היו מקבלים פרמיות עבור נקודות, שערים והישגים אישיים. היום יותר ויותר קבוצות זונחות את המודל הזה לטובת בונוסים על השגת מטרות קבוצתיות (כמות שערים כללית של הקבוצה, שמירה על שער נקי, מרחק ריצה, מסירות).

ארגונים, עדיין, מתגמלים בוחנים רב הזמן יחידים למרות שישנה תנועה להוקרת צוותים על פעילות יוצאת דופן. אבל לא מדובר רק על בונוסים, גם על מטרות.

קביעת מטרות ומשותפות לצוותים יוצרת תחושת מחוייבות (בהנחה שהמטרות נקבעו בצורה ראויה וטובה) ומגבירה את המוטיבציה.

לעבוד בניהול והובלה – כמה זמן מנהלים עוסקים בניהול וכמה בעבודה, מענה על מיילים, שיווק, מו"מ עם לקוחות וכו'? מאמני הספורט המובילים בעולם היום עסוקים בניהול והובלת הקבוצות באחוזים גדולים מזמנם. הם משתמשים בצוות אימון רחב (צוותי מנהלים אם תרצו) כדי לייצר מקצוענות בארגון ועוסקים בעצמם בניהול האנשים, יצירת ושימור החזון ופיתוח האנשים שלהם. מרבית המנהלים בארגון (כל ארגון) צמחו מתוכו וככאלו יש להם תחום שבו (פעם לפחות) הם היו הטובים ביותר. המשיכה הטבעית היא לחזור לאזור הנוחות בו הצטיינת בעבר אבל הצורך של הארגון ושל האנשים הוא לניהול באחוזים גבוהים מהזמן. וזה גם הדבר האפקטיבי ביותר.

לסיום, 2 רגעים קטנים ממשחקי הכס

בתחילת הפרק סנסה, טיריון ועוד יורדים למערות הקבורה להתחבא כי זה המקום הבטוח ביותר כשאתה נלחם בכוחות רשע שיודעים להחיות מתים (במערות קבורה יש בדרך כלל יין ומשחקי מחשב כמו שיודע כל אחד). בשלב מסויים בפרק נשמעות דפיקות חזקות על הדלת וזעקות עזרה. המצלמה מתמקדת בסנסה שצריכה לקבל החלטה. האם היא מצילה את הדופקים על הדלת או מפגינה אומץ ניהולי ודובקת במשימה שתכליתה היא להשאיר בחיים את יושבי המערה? סנסה מחליטה נכון וחוזרת לשתות יין עם טיריון עד שהמתים במערה יתעוררו.

לקראת הסיום, ג'ון סנואו מפלס את דרכו כדי להגיע לבראן (אמא שלך קראה לך ככה, אני לא קורא לך עורב 3 עיניים). בדרך הוא רואה את חברו הטוב, סאם, טובע בים של הולכי לילה שמנסים להרוג אותו. ג'ון לא עוצר אלא ממשיך בדבקות במשימה. הוא זאת משתי סיבות:

סאם לא מת כל הפרק. הבן אדם לא יודע לחתוך סטייק עם סכין אבל בפרק בו נשחטים כל הדוראקים ורב הצבא הוא שורד 70 דקות. ואם לא נהרגת עד עכשיו אתה תהיה בסדר.

יש לו משימה גדולה יותר. התוכנית שלהם הייתה למשוך את מלך הלילה לבראן ולשמור עליו והוא דבק במשימה הזאת.

הוא כמובן לא עומד במשימה אבל אז מגיעה אריה ומצילה לו את התחת.