יום חמישי, 11 ביולי 2019

Frenemies



לארי בירד ומג'יק ג'ונסון הצילו את ליגת הNBA.
שלא תהיה טעות. ג'ורדן היה הפנים של הליגה בתחילת שנות ה-90 והפנים שלו היו המפורסמות ביותר בעולם, אבל הוא עמד על כתפיים של שני ענקים שהצילו את הליגה מקריסה.
משחק הגמר של ליגת ה NBA ב1979 שודר בשידור חוזר בשעה 23:30 בלילה מרב שהליגה לא הייתה פופאלרית
כיום המצב שונה לחלוטין וליגת הNBA  נהנית מעלייה ברייטינג( למרות חוסר העניין החלקי בעונה הרגילה) שהולכת וגדלה כל שנה. בזכות מהלכי שיווק גאוניים הליגה פופלארית יותר מאי פעם, התרבות הארגונית שהליגה מייצרת הופכת אותה למוצר אטרקטיבי גם מחוץ לגבולות ארה"ב וההשקעה בשחקנים (תהליכי כניסה של שחקנים, שמירה על זכויות, מוצר מעולה ומדיניות קשוחה) בניגוד לענפים אחרים מוכיחה את עצמה.
אבל לארי ומג'יק הצילו אותה.
הם הגיעו מהקולג'ים בדראפט 1979 לבוסטון (לארי בירד) ולוס אנג'לס (מג'יק ג'ונסון). שתי היריבות השנואות עוד משנות השישים המוקדמות. הם הגיעו אחרי שמג'יק ניצח את בירד באליפות המכללות בגמר הנצפה ביותר בהיסטוריה של ליגת המכללות.
הם הגיעו כצימוד המושלם 
לארי בירד, איש העבודה הקשה, התקווה הלבנה (כינוי שלארי עצמו שנא) שלקח קולג' קטן לגמר מול מג'יק הקוסם, המופע הטוב בעיר,  מלא הכריזמה עם החיוך הענק, הרגש המתפרץ והמסירות המטורפות.
היריבות בין שניהם הייתה מרה. לארי היה איש מופנם שלא הכניס אנשים למעגל הקרוב שלו והאישיות של מג'יק הייתה ההפך המושלם עם הפמליה שהקיפה אותו, החיבוקים והתחככות בכוכבי הקולנוע של הוליווד. הם עוד הספיקו לשחק מעט יחד בטורניר ההכנה של נבחרת ארה"ב לאולימפיאדת 1980 אבל בגלל החרם המערבי על האולימפיאדה שנערכה במוסקווה לא יצא להם לשחק יחדיו במשחק רשמי (עד אולמפיאדת ברצלנוה ב1992).
בעונה הראשונה מג'יק הוביל את הלייקרס לאליפות כשבמשחק האחרון של סדרת הגמר הוא קולע 42 נק' ומשחק בכל העמדות על המגרש (קארים אבדול ג'אבר נפצע ומגי'ק החליף אותו). בסיום אותה עונה בירד זכה בתואר רוקי העונה. בשנים הראשנות מג'יק ולארי עקבו אחד אחרי השני מרחוק. לא פספסו סטטיסטיקה וידעו בדיוק איפה היריב שלהם נמצא, מתי הוא משחק וכמה הוא קלע ערב קודם. היריבות הזאת דחפה אותם והביאה אותם להישגים מטורפים. בין השנים 1980 ל1988 הקבוצות שלהם זוכות בכל האליפיות למעט אחת. באותו עשור הם חולקים 6 פרסי MVP (most valuable player) ושולטים בליגה ביד רמה.
יריבות חשובה לספורטאים כי היא דוחפת אותם להיות טובים יותר. אתלטים בריצות ארוכות רצים 5 שניות מהר יותר לכל קילומטר אם היריב הגדול שלהם נמצא איתם במרוץ. הצלחה של קבוצה בעונה אחת מנבאת די טוב את ההצלחה של היריבה הגדולה שלה בשנה העוקבת ביותר מענף ספורט אחד.
ולא רק בספורט, ב1997, מייקרוסופטמשקיעה 150 מיליון דולר  ביריבה הגדולה אפל ומזרימה לה דם חדש שמציל את אפל מהתרסקות . קשה לדמיין מצב שבו אמאזון משקיעה בגוגל או להפך אבל ישנה חשיבות אמיתית למתחרים אשר מושכים אותך קדימה וגורמים לך להשתפר תוך כדי תנועה.
ההסתכלות על מתחרים בתוך ומחוץ לארגון כשחקנים במשחק סכום אפס היא טקטיקה לא נכונה ומגבילה מבחינת מקסום הפוטנציאל. יחידות אחרות, חברות מתחרות (בטח בעולם גלובאלי שדורש פתרונות מולטידיסיפלינארים) הן שותפות פוטנציאליות לפריצות דרך ולהגעה לשווקים חדשים.
לתחרות בתוך צוותי עבודה יש פוטנציאל לעודד לביצועים גבוהים ומוטיבציית שיא אבל יש לה גם את היכולת לפגוע בביטחון הפסיכולוגי של העובד, לעורר תגובות של חרדה ולדחוף למעשים לא אתים (כמו בבנק וולס פארגו שם עובדים ניפחו נתוני מכירות ע"י יצירת חשבונות מזוייפים). בצד החיובי תחרות פנימית בארגון יכולה לעודד למציאת פתרונות יצירתיים אשר יכולים להביא ערך אמיתי לארגון.
מה מבחין בין הסיכוי לראות התנהגות חיובית לעומת שלילית? אם הארגון מצייר את התחרות (הפנימית או החיצונית) כמקור איום שיכול לגרום לפיטורים, אובדן כסף או סנקציות הסיכוי להתנהגויות לא אתיות וחרדה עולה. לעומת זאת אם הפוקוס הוא על הכרה ותגמול הסיכוי להתנהגות יצירתית והתרגשות עולה.
למנהלים, מן הסתם, יש תפקיד מרכזי בדרך שבה נמסר ונכתב הסיפור. אם המנהל מתמקד בחיובי או בשלילי הוא יכול לייצר סט התנהגויות שונה לחלוטין וע"י כך להשפיע על העובדים ועל תוצאות הארגון.
תחרות (אם רשמית ואם מדומיינת) היא חלק בלתי נפרד מעולם העבודה. נקודת המבט על התחרות ורתימת היריבים הכי גדולים שלך כמנועי התפתחות היא יכולת ששווה לפתח.
מג'יק ולארי פרשו בתחילת שנות ה90 כחברים טובים והם כאלו עד היום – בירד ליווה את מגי'ק בכל תהליך ההתמודדות של מג'יק עם גילוי מחלת האיידס ותמך בו יותר מכל שחקן אחר. עם פרישתם העבירו את השרביט לדור הבא – הדור של מייקל ג'ורדן ואחריו שאקיל, קובי ולברון.  הם אחראים לפופלאריות של ליגת הNBA  גם בימים אלו ורק לאחרונה קבלו יחד פרס על מפעל חיים.

כמה המלצות:









אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

קקי של לאמות ולגאסי ארגוני

אשתי היקרה סיפרה לי השבוע את הסיפור הבא. (לא מצאתי עדות שמדובר בסיפור אמיתי אבל אני מאמין לאביטל כברירת מחדל וצורך השרדותי)  בתחילת שנות ה-4...