בעיית הקוורטרבק

טום בריידי זכה אתמול, 7 בפברואר 2021, בסופרבול השביעי שלו. אין אף קבוצה בליגת ה-NFL שזכתה בשבעה תארים. לא בשנים של טום בריידי בליגה ולא בכלל.
כשחושבים שבדראפט 2000 נבחרו 198 שחקנים לפני מדובר על תופעת טבע שלא תחזור.

ועוד נקודה קטנה, טום בריידי (בן 43 למי שתוהה) הוא השחקן הפעיל היחידי מדראפט 2000. 

הנה משהו שכתבתי עליו לפני שנה ודורש שיתוף מחדש.

 

במאמר מצויין משנת 2008 פורט מלקולם גלאדוול את אחת הבעיות הרלוונטיות ביותר לעולם הארגונים העכשווי.

בעיית הקוורטרבק.

הקוורטרבק הוא המקבילה של הרכז מהכדורסל (והפליימייקר מהכדורגל) של משחק הפוטבול ואחראי על ניווט הקבוצה, קביעת התרגילים וההובלה שלה במשחק ההתקפה. במאמר שפורסם לאחרונה בהרווארד נמצא כפונקציה המשפיעה ביותר על ההצלחה של הקבוצה (לפני המאמן, המנכ״ל והבעלים) . בשנים האחרונות אנו צופים בכמה מהשחקנים הגדולים ביותר בתפקיד זה בראשם טום בריידי.

טום בריידי נבחר בדראפט (בחירת שחקנים שיצאו מהקולג') בסיום הסיבוב השישי במקום ה199. כמה זה נמוך? ב-NBA החליטו לפני כמה שנים שאפשר להסתפק בשני סיבובים כי סיכויי ההצלחה של שחקן שנבחר במקום נמוך יותר פשוט לא ריאלים. למעשה לפני בריידי נבחרו 6 קוורטרבקים אחרים.

מעל לכל שאר העמדות, עמדת הקוורטרבק קשה יותר לגיוס מאחר והשוני בין המשחק באוניברסיטאות (הלימודים האקדמיים) לבין המשחק בליגה המקצוענית (עולם הארגונים/עסקים) הוא פשוט גדול מידי. בלי להיכנס לפרטים טכניים משחק המשחק במכללות איטי יותר, לקוורטרבק יש יותר זמן לקרוא את המגרש ולקבל החלטות. אם תרצו תחשבו איך והאם הקורסים והמטלות במהלך הלימודים באוניברסיטה מכללה מדמים את המטלות והעבודה בארגון בו אתם/ן עובדים/ות.

כן, לשחקן בסיבוב הראשון סיכוי הצלחה גדול יותר משחקן בסיבוב השני אבל בעמדת הקוורטרבק יכולת הניבוי נפגעת קשות כמו במקצועות אחרים מחוץ לספורט (חינוך לדוגמא – לימודי התואר כשלעצמם לא מכינים אותך למקצוע ההוראה ולא מדמים את הלחץ והשחיקה שעובר מורה שעובד מול כיתת תלמידים, ההורים שלהם והתנאים הלא מתגמלים).

בשנים האחרונות יש שיפור ביכולת הגיוס וחברות רבות מנסות לפצח את הדרך הנכונה ביותר לגייס את האנשים הנכונים גם בכדי להצליח וגם כי גיוס רע פשוט עולה הרבה כסף. כבר כתבתי בעבר על הבעייתיות של מרכזי הערכה, הסתמכות על ציונים ועוד שלל שיטות משונות בהן ארגונים מסננים עובדים.

ליגת הפוטבול המקצוענית בארה״ב (ליגת ה- NFL) עורכת מבחנים בכל שנה לכל השחקנים החדשים. המבחנים כוללים אלמנטים שונים כמו מהירות, כח, זריזות ניתור ועוד. המבחנים האלו הפכו כבר לאירוע טלוויזיוני כמו שהאמריקאים יודעים לעשות ויש לו השפעה על מיקום הבחירה בדראפט של השחקן וכתוצאה מכך על השכר שהוא יקבל.

ישנם לא מעט מבקרים למבחנים האלו בטענות שהמבחנים האלו לא מייצגים את המצבים בהם יתקלו השחקנים, ממש כמו בעולם העבודה.

בעיניי היתרון של הארגונים היום על קבוצות הספורט הוא שהם למעשה כבר מצאו את הפיתרון. במטה אנליזה של מחקרים המנסים לנבא הצלחה בעבודה נמצא כי ״מדגם עבודה״ הוא אחד המנבאים החזקים. מדגם עבודה הוא למעשה המצב בו ארגון נותן לעובד תקופת ניסיון קצובה בזמן לפני החלטה האם לקלוט אותו לארגון. בהרבה ארגונים יש היום משרות סטודנט או התמחות שלאחריה הארגון (והעובד) מקבלים החלטה האם להמשיך למשרה מלאה.

אז מה כולם פספסו בבריידי? אני ממליץ לצפות בסרט The Brady 6 שעוקב אחרי הקריירה של טום בריידי ואחרי הקריירות של הקוורטרבקים האחרים שנבחרו לפני (ספוילר – לא הלך להם משהו). בריידי לא היה אתלט גדול. תמונות שלו משבוע המבחנים של ה NFL  מראות בחור לא אתלט במיוחד והתוצאות שלו היו בהתאם. הדוח של הסקאוטים לא היה מחמיא במיוחד  (לא חזק מספיק, לא אתלט, יד לא מספיק חזקה ועוד) אבל הם פספסו מרכיב מאוד חשוב. האישיות של בריידי. בתור שחקן מכללות הוא נאלץ לא פעם להילחם על מקומו מול שחקנים אחרים ש״סומנו״. לא פעם הוא הוכנס למשחק כשהקבוצה בפיגור והראה אופי ומנהיגות (שמאפיינות אותו גם היום, בגיל 40+ כשחקן).

בריידי הוא שחקן היכל התהילה וכנראה הטוב אי פעם בתפקיד (או לפחות הטוב בדורו). יש לו 6 אליפויות והוא עומד להתחיל את העונה ה-20 שלו כשחקן אחרי שבעונה האחרונה הוביל את ניו-אינגלנד לאליפות.

אין לי מושג איך ליגת הNFL  תפתור את בעיית הקוורטרבק ואני לא בטוח שמודל הסטודנטים או ההתמחות תקף לכל עבודה אבל אין לי ספק גם שבעולם של מלחמה על הון אנושי חברות יהיו חייבות לשכלל את היכולת שלהם לא לפספס כוכבים בסדר גודל הזה.