אנחנו
נוטים להסתכל על הצלחה פנומנלית של יחידים כשילוב מדהים של יכולות מולדות ועבודה
קשה. אני חושב שמאז ומתמיד אנחנו מייחסים הרבה יותר משקל למולד. מייקל ג'ורדן נחשב
למי שנגעה בו יד האלוהים ועצבה אותו בצורה המושלמת כמודל לכל שחקן כדורסל. אבל
מייקל ג'ורדן נזרק מנבחרת הכדורסל של כיתה ט' כי הוא לא היה מספיק טוב לדעת המאמן
שלו.
מייקל
ג'ורדן הוא המתחרה האולטימטיבי. ההשקעה שלו באימונים הייתה על גבול (ולעיתים חצתה
את הגבול) של טירוף. באימונים בשיקאגו היו משחקים פנימיים עד 10 כשהקבוצה המפסידה
הייתה רצה כעונש. מאמן שיקאגו היה מעביר את מייקל קבוצה במצב של 8-2 לטובתו רק כדי
לראות אותו משתלט על המשחק ומנצח 10-8. אבל מעבר לכישרון, הוא עבד. המון. וקשה.
הוא אימץ אימונים שהרגילו אותו לזרוק עם פלאשים של מצלמות (מנהל האולם היה מכבה
ומדליק את האור) ותרגל מצבים שונים כדי שהמשחק האמיתי לעולם לא יפתיע אותו. קרול
דוויק היא המחברת של מספר ספרים בנושא של growth & fixed
mindset.
דפוס חשיבה מקובע אומר שמה שנולדת איתו זה מה שיש לך. אתה טוב או חכם כי ככה נולדת
או אלו הגנים שקיבלת מההורים.
דפוס
חשיבה מתפתח מאמין שלאדם יש יכולת להשתפר ולהתפתח כמעט בכל תחום. אם נסתכל על 4
ההתנהגויות שמאפיינות דפוס חשיבה מתפתח (השקעת מאמץ, נכונות לאתגר, למידה מטעויות,
חיפוש משוב) נראה שמייקל ג'ורדן עונה על כולן. אז נכון, אנקדוטה אינה צורת היחיד
של מידע אבל ישנם מחקרים רבים שמגבים את התאוריה (ממליץ לקרוא).
התחלת
הקריירה של מייקל ג'ורדן בNBA לא
הייתה פשוטה. הוא אמנם זכה בתואר רוקי העונה (השחקן הצעיר המצטיין) ב1984 אבל
הקבוצה לא הצליחה להגיע להישגים מעבר להעפלה לפלייאוף. לג'ורדן לא הייתה בעייה
לבסס את עצמו כשחקן המוביל של הקבוצה כבר מהיום הראשון אבל במאבקים במשחקי ההכרעה
הקבוצות היריבות (בראשות דטריוט) פשוט הכריעו אותו ואת חבריו פיזית.
למידה
מכשלונות מוכרת לנו מחיי העבודה, הצבא והלימודים. במקרה הטוב אנו מתחקרים כשלונות
וחוגגים הצלחות.
מאמר שהתפרסם בHBR בשנת 2007 מתאר מספר מחקרים שנעשו באוניברסיטת
ת"א ובדקו את הלמידה הנעשית מכשלונות והצלחות והגיעו לתוצאות מעניינות.
1.
הלמידה מכשלונות והצלחות יחד מייצרת תוצאות טובות
יותר – כנראה בעיקר בגלל היכולת ליצור מודל מנטאלים יותר מורכבים מאשר אם לומדים
רק מכשלונות.
2.
הלמידה מהצלחות אפקטיבית יותר כאשר מתמקדים במה
לא הצליח – חגיגה אמיתית לכל ההורים הפולנים שלא מסתפקים בציון 95.
מייקל
ג'ורדן השקיע את הפגרה בין העונות להתחזק ולהשתפר. בהתחלה פיזית כדי להתמודד עם
סגנון המשחק ומאוחר יותר בקריירה שלו כדי להוסיף אלמנטים שונים למשחק.
מייקל
ג'ורדן של 1988 הוא שחקן שונה לחלוטין בסגנון ממייקל ג'ורדן של 1998.
שניהם
היו השחקנים הטובים ביותר בעולם באותה התקופה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה